אני יושבת על קצה כוס קולה ענקית. קריריה, נעימה, ועם המון
קוביות קרח. לא סתם קוביות מסריחות של מי-ברז, אלא קוביות
מגניבות כאלה, ממים מינרלים- בכל מיני צורות.
אני מחזיקה את הקש ביד שלי, הוא ממש גדול! הוא אמנם ציבעוני
ומגניב, אבל הוא ענק! איך אני אמורה לשתות ממנו?!
אז אני מנסה- לוקחת שלוק.... הממממ הקולה מתפוצצת לי בפה- קר,
טעים, בדיוק מה שהייתי צריכה. לוקחת עוד שלוק, ועוד אחד, וכמו
שאני מכירה את הקיבה שלי, היא מתמלאת מהר. אז אני החלטתי
להפסיק ולתת  לה לנוח.
בינתיים אני יושבת על קצה הכוס, ומציירת עם האצבעות בנוזל
השחור והמפצפץ הזה, שרוב החברים שלי קוראים לו "קונספירצייה של
סוחרי עבדים". קונספירציה, קונספירציה, אבל אחת טעימה...
טוב, נמאס לשחק, הידיים כבר דביקות. עוד שלוק. ואני נהנית
מהטעם, והשלוק הזה גורר אחריו באורח פלא, עוד עשרה נוספים, אז
אני שותה ושותה, ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך כל הקולה הזו,
מנסה לשחות, הקולה נכנסת לי לפה, ובגלל ששתיתי יותר מידי אני
לא מצליחה לצוף... אני טובעת, ושלא כמו בים או בבריכה, כאן
למטה, אי אפשר לראות כלום..
"גלופ, גלופ, גלופ" ואני עולה למעלה, מנסה להאחז בשולי הכוס,
אבל שוב בגלל ששתיתי יותר מידי השוליים ממש רחוקים- לעזאזל אני
והעיניים הגדולות שלי!
בעיקרון, אני די קיקלופ כשחושבים על זה, עין ימין שלי בקושי
רואה, ובעין שמאל יש לי מספר ממש גבוה, אבל הן עדין גדולות...
יותר מידי גדולות!
טוב, אז אני מנסה לצוף- הצלחתי, צפה צפה, עושה בועות- פרפר,
חזה חתירה כל מיני. נהנית לי מהשקט שבים המינימליסטי הזה,
והגאזים עושים לי נעים באוזן... חחחח מדגדג לי!
אוקי, גם זה נמאס. עכשיו מה?
אני מחליטה לצלול ולנסות לקפוץ החוצה. צוללת ו... כמעט הגעתי,
אבל לא. שוב! שיט! גם הפעם לא.... fuckin free willi....
מה עושים? עוד שניה אני מקיאה פה!
הפחמן הדו-חמצני הזה ממסטל אותי תחת. הגאזים המסריחים האלה
עדיין מדגדגים לי באוזן ואני לא יכולה להתרכז....
ואז אני עולה על רעיון גדול! צ'יק צ'אק אני מתפשטת וקושרת את
כל הבגדים שלי- חזייה, חוטיני, שרוואל וגופיה, ומנסה להשליך
אותם החוצה- ובום! הבני זונה נופלים לי על הראש! פיככ! זה
מסריח!
אחרי כמה נסיונות אני סוף סוף מצליח, שולפת את עצמי ומתיישבת
עירומה לחלוטין על קצה הכוס, הגאזים עושים לי עכשיו נעים
בתחת... חחחח דווקא כיף!
שיו! הקולה נראית מהזה טוב מכאן....
אני צמאה, יבש לי בגרון, מגיע לי אחרי כל המאמץ הזה!  מעניין
מה הטעם שלה עכשיו, כבר שכחתי. בא לי.
אני מרימה את הקש מלמטה, ולוקחת שלוק ועוד שלוק ועוד אחד....
שיו! זה אפילו טעים יותר עכשיו. פאק! זה מרענן!
אני מתכופפת החוצה כדי לירוק קצף שנכנס לי לפה, ו.... שוב
מאבדת את שיווי המשקל.
שיט! שוב נפלתי... נו, טוב.... קולה תמיד עושה לי את זה.