אני שבע כמעטים.
נאמר שהכדור פספס בשני סנטימטרים לערך,
ואני עוד ניסיתי להתחכם ונעמדתי על קצות האצבעות.
יש בי רצון
להתכוונן אוטומטית
לעיגול האדום במרכז.
יש בי רצון
לשחק את משחק טיפות הגשם
בזיגזגים
מבלי להחמיץ אף אחת.
זו רטיבות שאני מבקש
אלו שברי ענן חמקמקים
גם בעונות הכי גשומות.
אני מכיר אותם ממרחק נגיעה. כמה סנטימטרים,
לעיתים אף פחות. זאת אם נמקם את הכשל
בקוצרה של ידי המושטת.
העיניים רואות
רחוק; ומכאן היכולת להתרצות
בכיוון הנכון. ובכל זאת
ללא הצלחה.
אך בזמן אינסוף הטווחים בוודאי מצטמצמים.
יש חוזק בקביעה הזו ש
בזמן אינסוף הטווחים בוודאי מצטמצמים.
לעת עתה אני מבכר
להישאר.
שהרי שלוליות הן בכל זאת סימן לגשם,
על אף המליחות שמטעה;
ייתכן שכשהסתובבתי
מישהו עבר ובכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.