שתוי ומתנודד. רחוב בן יהודה. פאב. ישבתי. מתכרבל במעיל. היא
ישבה מולי. פעם ראשונה בחיים שראיתי אותה. אבל היא הייתה כל כך
מוכרת.
פעם כבר אהבנו.
זוכרת?
שניה אחת תעצמי ת'עיניים
תני לרוח שתשרוק
תרגעי, זה תהום היותנו.
האור הזה שגדל במהירות מסחררת
תני לו לעטוף אותך בהתקרבך, האטי עכשיו...
עכשיו!!
הגג הזה עם הרעפים השבורים,
הוא היה פעם אדום. עכשיו את זוכרת?
החלון. אל תתייחסי לקורי העכביש, הם תיכף יעלמו
והנה אנחנו, את חייבת לראות.
אפשר כבר לשמוע אותך נאנקת, בואי נתקרב,
זה מותר להסתכל על עצמנו.
תבכי,זה בסדר, רק אל תעזבי את ידי
פעם כבר עזבת אותה.
תראי כמה אהבנו, הנה את,
והנה...
אני? |
