מעולם לא ידעתי כיצד לדבר עם נשים.
אני נאלם, מסמיק, במקרה הטוב ביותר אני מצליח לדקלם כמה משפטים
מוכנים מראש בנושא מזג האוויר.
אינני רוצה להיות לבד ואני מנסה, כל פעם מחדש, יודע שנידונתי
לכישלון.
הנוכחות שלהן מביכה אותי, תנועותיי הופכות מוגזמות, אני מתחיל
להזיע בכפות הידיים והרגליים, המצח מתחיל להגיר טיפות עכורות,
עיגולים רטובים גדולים מסתמנים בבתי השחי שלי ואני יודע שאבוד
לי ולמרות ששמתי דיאודורנט אני עוד מעט אסריח.
הן מביטות בי, ציפורניהן ארגמניות ופיהן מתעקל בחיוך תמה ואז
הן מבקשות שאקנה להן משקה.
אני מזמין להן אבל לא לעצמי, שהרי אני מזיע ואם אשתה אזיע עוד
יותר וגם יתווסף לחץ במפשעה.
אני מתבונן באנשים סביבי, זוגות בפגישה, אוחזים ידיים,
מתלטפים, יש כאלו שמוצצים שפתיים זה לזו בתאווה משתלחת, יונקים
לשונות כאילו חייהם תלויים בכך ואני מביט, אני מזיע, אני
מתנצל, משאיר שטר על השולחן בשווי המשקה, חולף על פני המתנשקים
והעיניים שתמהות והפה המעוקל המשוח באודם וממהר לצאת.
בחוץ נושבת רוח ועד שאני מגיע הביתה התייבשה לה החולצה,
שערותיי כבר לא דבוקות לפדחתי.
בבית אני תולה את החולצה על כסא במטבח, שלא תתקמט, מקלף את
הגרביים ומשחרר את בהונותיי לחופשי.
מחייג לז'ורז'ט שירותי ליווי, עונה לי ז'ורז'.
לשלוח את הבלונדה או התימניה הוא שואל, ואני אומר שהעיקר שתבוא
מהר, הכלבה.