שלשה הלכו במדבר הרחב,
ושלשה פגשו
אי, אי, אי!
גמלים, אבא ובן
וקבוצת חיילים, מכונית ומקלע ברן.

הגמלים צועדים במדבר,
גם ימים על ימים לא ישתו,
לא יבכו בני המדבר,לעולם,
דברים של חיבה לא יאמרו.
לא אבות לילדם,
לא הבן להוריו,
דבר אהבה ילחשו.

קשים הם חיי המדבר,
קשוחים בניו, מה קשו.
מה גדול המדבר השקט ,
אי, אי, אי, מה יידעו?
מי יידע את פניו?
הוא שותק,הוא שותק.
מה ידעו ?
   

למטה בעמק שלושה נפגשו:
גמלים, אבא ובן
עם קבוצת חיילים, מכונית
והיה להם מקלע ברן.

האב ,מעולם לא בכה,
הניחו לבני הוא קרא:
הוא צעיר, הוא תם.
הוא רק בן שנים עשר!
הניחו! קחו נא אותי ,הוא זעק
אי, אי, אי !

נא אותי במקומו קחו!
ודמעות על לחיו השחומה, הרזה,
אז זלגו, נצנצו.

והבן כך ראה את אביו ,
אז בכה, נלחם ובכה.
ברגליו בעט.
בנפשו זעק:

אי, אי , אי ! הוא צעק
הניחו לו, הניחו!
זה אבי, אהובי. השיח' רבים אוהליו, רבות נשותיו,
רבים גמליו.
אבי הוא עני, רועו. נאמן הוא אבי
נדיב.נאמן וגאה למרות שעני .

צנח על פניו, האב,
היריות במדבר הדהדו,
במרחב הגדול הן אבדו,
אי, אי... במרחב אבדו.

והבן ראה ובכה
וכדי לנחמו
גם בו הם ירו והרגו.
גם בו.
   

     

הגמלים ארבעה ועשרים,
לעולם לא ישתו, לא ישתו.
הגמלים במדבר הנרחב ירבצו, שותתי-דם,ירויים
ומעל כבר חגים הנשרים.

עננים שחורים ממהרים ,מצטברים
הרוח חג מעל. העמק רחב ורב, ענק המדבר, נרחב,
מי יגיע עדיו ?
אי, אי, אי!
כה שקט המדבר ורחב מי יגיע עדיו?    

ירו חיילים והלכו ואתם מכונית וברן.
באב ירו ובבנו שבכה,באב ובבן.

ירו בגמלים בעשרים וארבעה:
את אשר למדבר לא לקחו,
את אשר למדבר לא לקחו.

יחדיו  הניחום  ומשם הם הלכו.
בני מדבר לא היו:
חיילים, ומכונית ומקלע,
שלושה שפגשו בשלושה.

אב ובנו וגמלים , שדמם הוא אחד,
לעולם במדבר נשארו,
אייייי, אייייי,אייייי
לעולם לא יבכו,
לא יבכו.