העיר בחושך אפורה ומעשנת,
העיר לאה.
העיר בחושך לא יפה-

רק האורות כתכשיט זכוכית
ייפו אותה בלי דעת.
אך האורות רק שקר מדברים,
האנשים בחושך בעירנו עצובים,

ילדים, שמה בעיר, הולכים לקנות סמים,
ואת גופם מוכרים.
והבתים סביבם שותקים ומחלידים.

העיר מעשנת,
העיר הזאת קודרת. בכתמי רטיבות,
בקירות מתמוטטים היא מעוטרת .

היא מתישנת, אפר מתכסה.
העיר הזאת אינה יפה.
לעיר הזאת אין נוצה,
איננה מעופפת כיונה.

ורק הים- המלוכלך,וכשהיה אינו כחול
בשחור הליל עודו יפה,
גדול ענק, לוחש, הכל הוא מקבל
רק לפעמים עולה ומחבל.

אבל, ראה, גרים פה אנשים
ומסביבם החוף והפינות החשוכות,
זרועי אשפה, קונדומים מליל אהבה קשה,
חיות מתות בבוקר בחורשה מוטלות פצועות
והיונים ממהרות, בורחות,

בגנים, בחושך, הומואים ריקוד אהבה זהיר,מהיר,
בלא שמחה, רוקדים והומלסים שוכבים ומביטים , שותקים.

ועשירים שבעשרם מתפארים גרים פה, לביתם עושים,
בונים, בונים, בתי נייר,בתי חלום, מגדלי פאר גבוהים לננסים.
את הנערה בקרן הרחוב מחלון גבוה הם רואים
גם את הנער הם ראו, זה שמכר בלילה את גופו
אך הם דבר אינם עושים.
כי בני העיר קשים, קשים,לביתם רק דואגים.
אפילו כשהם מחייכים, חיוכיהם הזוהרים קשים.
עיניהם זהירות, אישוניהם מנצנצים קרים.

האם יודעים הם שעירם
בלילה נעזבת?
שהיא קשה ועצובה כמו זונה זקנה שננטשה,
שלילה לילה את פניה בידיה היא מליטה
ובדמעות עשן וחלודה בוכה?