היא נסעה היום. לא, זה לא כל כך דרמטי, היא בסך הכל נסעה לסוף
שבוע בתל אביב אצל סבתא שלה. לפני שנסעה אמרה לי תודה.
'על מה?' שאלתי.
'על זה שאתה מאכיל את החתולים שלי, דביל' היא צחקה.
'אהה, על זה' חייכתי חזרה.

אתמול היא ישבה על ברכיי ועטפה אותי עם רגליה. חיבקתי אותה כל
כך חזק ועדיין לא הצלחתי להשביע את הרעב שבי. הצמדתי את לחיי
לשלה ונשמתי עמוקות. דמעה זלגה במורד פני ונספגה בין לחיינו.
היא הסיטה את ראשה לאחור לטפה את לחיי הרטובה והישירה את מבטה
אל עיניי.
"למה אתה בוכה?"
לא ידעתי מה לענות לה, היו כל כך הרבה סיבות שבגללן בכיתי, אבל
לא הצלחתי להגיד אפילו אחת. הרגשתי שברגע שאני פותח את פי
לענות אני נשנק, לוקח נשימות מהירות וקצובות שמקדימות דמעות
נוספות.
"מה יהיה?" שאלה לבסוף.
"אני לא יודע מה יהיה," עניתי והידקתי את החיבוק ככל שיכולתי
"אני רק יודע שכרגע אני מאושר. ובקשר להמשך, פשוט נאלץ למצות
את המיטב."
היא לחצה אותי אליה והשעינה את ראשה על כתפי. לחיי שוב נרטבה
אבל הפעם לא מדמעותיי שלי.

שלשום קראתי בעיתון, בראיון באחד המוספים, ש-
"בחור שוכב עם 20 בחורות בחודש, מדי בוקר מתעורר ורוצה לזרוק
מהמיטה את זאת שישנה איתו, וזה סימן שהיא הזיווג הלא נכון. עד
שבוקר אחד הוא מתעורר, מסתכל על זו שישנה לידו ולא רוצה שהיא
תלך. זה הזיווג הנכון בשבילו." מצחיק. רק באותו לילה ישנתי
אצלה ונרדמנו מחובקים. כשהתעוררתי ופגשתי את עינייה אמרתי לה
שהייתי מנשק אותה אבל יש לי הבל פה של בוקר. היא חייכה ואמרה
שזה הכל כלול בחבילה. התנשקנו.

בסוף השבוע האחרון חבר שלי הזמין אותי לבוא לבריכת מעיינות
חמים, סירבתי בתוקף שוב ושוב אבל העובדה שהוא גדול ממני פי
שניים ואיים למעוך אותי שכנעה אותי לבסוף. 'רק לפני שנלך'
אמרתי 'אני רוצה שנאסוף כמה חברים שהכרתי השבוע'. היא הייתה
אחת מהם. כשהגענו לשם היא נשענה עליי בטבעיות בתוך המים, ככה
סתם בלי אזהרה. החזקתי את ידיה והסעתי אותה על פני המים כאשר
ראשה מונח על כתפי. 'זה נחמד' לחשתי על אוזנה. היא חייכה עצמה
עיניים ולקחה נשימה עמוקה.

לפני שבועיים הכרתי אותה במשחק כדורסל, סטודנטית אמריקאית שבאה
לעשות עבודות מחקר בארץ. מאוחר יותר אמרה לי 'אתה יודע מתי
הייתה הפעם הראשונה שידעתי שאתה בסדר? כששיחקנו כדורסל ותפסתי
אותך עם הכדור, ואתה, במקום לנער אותי או לעצור את המשחק, תפסת
אותי וסחבת אותי כל הדרך אל הסל.'

בדצמבר היא נוסעת.