בבוקר ישראלי ואפרורי, ממוצע לכל דבר
התאריך- 19 ביוני, בשביל חלק- בוקר מאושר
במושב שדי תרומות, מקום כה שקט וקטן
נפל לו דבר כה יקר, עד שקשה לתאר את ההפסד במילים-
נפלו חיים.

מי אני שאבכה את כאביו של עם שלם
מי הם אותם אנשים, עם שלם, שיבכו את כאביה של משפחה.
הם, אשר נושאים באחריות למותו
של אדם אחד, אותו בכלל לא הכרתי
אך עדיין כואב בליבי.

תגובותיהם של קוראי הכתבה בעיתונים
על הפיגוע המזעזע, הרצח הנפשע
דורשות רק עוד נחמה מכוערת בנקמה.
הם, אשר צועקים- לטבוח! לגרש! להרוס!
נושאים באחריות.

מלח הארץ הם האנשים בעמק בית שאן
אלו אשר בנו את ישראל ביזע אפם ובעבודת ידם
בצדקת אמונתם ובאהבתם לאדם
ועתה, לא נשאר עוד דבר מאותה הארץ
אלא רק מליחותן של הדמעות.

צריך לשבת ולדבר עם הערבים, בשביל הסכם,
אמר בנו של אבנר מרדכי.
אך מי יקשיב?

ארור המחבל אשר רצח, וארורים חבריו שמדי יום רוצחים
ארור הפאשיסט, הקיצוני אשר רצח את הדמוקרטיה ואת הציונות
ברצח כפול מדובר
מכיוון שהיה מלח הארץ, אבנר מרדכי
ועתה נרצח הוא, ונרצחת כל יום הארץ אשר בנו אנשים כמותו.

מלח הארץ, פעם עוד היו כאלה אנשים
ישרים והגונים, חרוצים וציונים
היום- קורבן לפנטזיה מטורפת
להרוס, לרצוח, לגרש, לנקום.
--------------------------------------------------------------------------
ביום חמישי, ה-19 ליוני, התפוצץ מחבל מתאבד באמצע חנות המכולת
של אבנר מרדכי במושב שדי-תרומות בעמק בית-שאן. מתוך היכרות עם
המקום ועם האיזור, התגובה שלי לפיגוע הזה הייתה שונה מאשר
לפיגועים אחרים, קשים הרבה יותר. איני מבדיל בין חיים לחיים,
אבל הכעס הרב שהצטבר בי הוליד את השיר הזה כתוצאה. סליחה אם
מישהו נפגע מהדברים.