בימים, את עוברת,
או אולי הימים עוברים אותך
מפלסת דרכך
בין הדקות, השעות
את שם
כאילו היית חייבת
סוגרת עת עצמך
עוד ועוד
עם כל יום שעובר
אוטמת מפני הכאב,
רק לא להרגיש
לפעמים, כמו עכשיו
הדמעות
נופלות, חמות, רכות
ממיסות מעט
את מעטה האבן שבנית סביבך
ולשעה קצרה
את מציצה פנימה
נועצת מבט בכאב
בוכה, ואולי אפילו מקוננת
משוחררת, סוף סוף.
אחר כך, אחר כך תיסגרי שוב.
רק לא להרגיש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.