יצאנו להפלגה לירח דבש בספינת אהבה
נסענו לחיפה ברכבת ובראש עברו לי מחשבות רבות של היותי ילד
וחושב על ספינת אהבה: הכלכלן, הבאר מן הכושי המצחיק וכל סדרת
הטלביזיה הזכורה לנו לטובה.
לאישתי עברו מחשבות של הטיטאניק בראש, רומנטיקה לצד אסונות.
אך בכל זאת יצאנו מלאי מצב רוח טוב בדרכינו לכבוש עם אהבתנו את
הים התיכון.
כשהגענו לספינה כבר התברר לנו שזו לא ספינת האהבה המוכרת לנו,
הבאר מן הוא לא כושי מצחיק אלא טורקי משועמם עד מוות מעצמו
והקברניט הוא לא קפטן סטובינג שמקבל את פני הנוסעים בלבביות
אלא את פנינו קיבלו פיליפינים שתמורת תשלום סימלי יסחבו לך את
המזוודה עד לחדר, שירות עד בית הלקוח. אך כמו כל ישראלי טוב
חבל על הכסף נסחוב עד המזודות בעצמינו עד קומה 7, עד שהגעתי
לקומה השביעית של הספינה אחרי שטעינו בדרך וקיללתי את כל העולם
הצטערתי על כך שלא שילמתי כבר לפיליפיני והחלטתי להוכיח לאישתי
את גבריותי. אך לא נורא קצת זיעה וקצת טיפוס במדרגות עם התיקים
לא הרגו אף אחד.

הגענו לחדר ושנינו אחוזי התרגשות ,כי אחרי הכל זה הירח דבש
שלנו והזמנו סוויטה מפוארת, אני מכניס את הכרטיס המגנטי לחריץ
לאט לאט על מנת להגביר קצת את המתח ופותח את הדלת...
הסוויטה המפוארת בקומה השביעית דומה יותר לצימר מאשר לסוויטות
שראינו בספינת האהבה או בטיטניק, במקום אמבטיה גדולה ודשנה יש
טוש מכוער ומצוקמק למזלנו לפחות היו מיטות זוגיות. אך כמו
ישראלים טובים ירדנו לקבלה להתלונן ואכן היו שם הרבה ישראלים
טובים שמתלוננים כי הם הזמינו וקיבלו חדרים יותר גרועים משלנו
זוג אחר בירח דבש קיבל חדר עם מיטת קומתיים,לאחר תלונה חריפה
מסתבר שכן אפשר לשדרג לנו את החדר לסוויטה מלכותית בקומה
התשיעית  אך זה יהיה בתוספת תשלום, אך כמה מוכר זה נשמע לי
פתאום...
אז החלטנו לבלוע את הגלולה המרה ולהישאר בחדרינו ועדיין לממש
את ירח הדבש בצורה הטובה ביותר.

הספינה הפליגה מחיפה בדרכה לתחנה הראשונה לתורכיה ואנו נכנסים
לאוירה רומנטית שלנו של הירח דבש לאחר ארוחת ערב דשנה ירדנו
לחדר והחלטנו לממש את הדבש של הירח הזה אך מסתבר שכבר הזוג
בחדר לידנו החלו לממש את הדבש שלהם במלוא עוזם ובכל קולם כך
שמצאנו את עצמינו יושבים ומאזינים לכל גחמותיהם של שכנינו אחרי
כמה דקות (ארוכות) התיאשנו וירדנו לקזינו לנסות את מזלנו,
בקזינו היה קול המולה כאשר כל הישראלים היו שם משחקים ומפסידים
את מיטב כספם לטובת דילר תורכי שמחייך כל הזמן, אחרי שהפסדנו
גם אנו הלכנו לישון בשביל להתעורר למחרת בתורכיה.

בבוקר קמנו שהרי תורכיה נראים באופק והייתה פעילות אירובית
בבריכה, ומן הסתם כל הדובות שכל השנה ישובות בבית וגורסות אוכל
באות בבגד ים אוהל על מנת למתוח את השומנים לפני שירדו לתורכיה
אולי ישרפו 10 גרם.
הגענו לתורכיה, לאלניה עיר נמל יפהפיה השוכנת על מימיו של הים
התיכון, אפשר להגיד עירו של חיים רביבו. מסתבר שאנו נהיינו מאד
אהודים שם בעקבות עלייתו של חיים רביבו וכל חנות שעצרנו, בזכות
רביבו קיבלנו הנחה של כמה דולרים עבור הסחורה שאתה קונה מתוך
דחף שאתה זקוק לה אך לבסוף זה יושב בארון כמה שנים טובות ,עד
שפסח מגיע ומעיפים את זה לגמרי...
ומה שהכי מדהים זה כמה שתשתדל להסתיר את עצמך כל תורכי מיד
מזהה אותך כתור העם הנבחר ופונה אליך בעברית.

לאחר יום מרגש בתורכיה חזרנו לספינה ושם בערב הייתה הופעה של
להקה כורדית אורגינל, בחיי בחיים לא ידעתי שיש כל כך הרבה
קורדים על הספינה שלנו שכן פתאום כל עם ישראל מרגיש קורדי והחל
רוקד איתם כאילו רקד מוסיקה זו מבטן עימו .
למחרת הגענו לקפריסין וכאן תרשו לי להתרעם הרי לכם ארץ ששונאת
את העם המובחר ושהיא מאד יקרה לרכוש שם מזכרות , נעצרנו לקנות
פחית קולה ועם בתורכיה האנשים היו לבביים דיברו עימנו ושאלו
אותנו כל מיני שאלות על המצב בארץ ,כאן המצב היה אחרת שכן
הקפריסאים היו מאד מנוכרים ועוינים לעם המובחר. בעבור פחית
הקולה הם רצו 2 דולר ושאנו החלנו להתמקח ולומר שזה יקר מאד
בעבור פחית קולה מסכנה הוציא הקפריסאי שלט ועליו כתוב בעברית:
" תלך מכאן יא ישראלי קמצן מניאק כלב ..." ועוד כל מיני קללות
עסיסיות כתובות בשפה העברית בשוק רב עזבנו את הקפריסאי שהיה
מאד לא נחמד ואפילו "עויין" והחלטנו ללכת לחוף הים (באמת הרבה
זמן לא ראינו ים) אז קפצנו לחוף ושם כאילו הגענו לחוף נודיסטים
כל הנשים אבל כל הנשים היו ללא מחשוף עכשיו לא רק הצעירות אלא
אפילו הזקנות והשמנות היו עם חזה בחוץ, ומשום מה היו שם
ישראלים חברינו מהספינה שהסריטו והנציחו רגעים אלו במצלמת
וידאו,  באותו רגע החרמנו את קפריסין והחלטנו שכאן לא מקומו של
העם הנבחר וחזרנו לספינה.

הלכנו לקזינו שם הפסדנו 10 דולר ברגע של חולשה ופגשנו את שימי
תבורי יושב על שולחן רולטה שלבסוף יצא מורווח ב1400 דולר "אם
זה כבר נגמר אז לפחות נגמר יפה ..." .
לאחר מכן היה מופע הצדעה לישראל שמשום מה בוצע על ידי אומנים
לא ישראלים דבר שמאד הרגיז את "השכונה" שבאו לראות אך הדהים
אותנו שכן אותם נוכרים יודעים יותר על דתנו ומעריכים אותה הרבה
יותר מאשר הרבה מאד ישראלים שהיו שם.

לאחר מכן מכיון שהיה עשרת ימים נוראים הלכנו לבצע תשליך בלב ים
על מנת להשאיר את כל החטאים שלנו לחופי קפריסין המנוכרת
וטהורים פנינו לחדרינו סוף סוף לממש את ירח הדבש שלנו... אך
לפתע נזכרנו שעוד לא קנינו מתנות להורים ולחברים ואיך אפשר
לחזור הביתה בלי להביא כלום אז הלכנו מהר לדיוטי פרי וקנינו
מכל טוב של בשמים, משקאות, סיגריות ועוד כל מיני דברים שאנשים
ביקשו שנביא להם שמשום מה לעצמינו התקמצנו ולא קנינו כלום אך
לאחרים ברור שנביא והמחשבה התמידית שעם אני אביא פקט סיגריות
אחד יותר ממה שמותר מה יקרה? ואם יתפסו אותי??? עם כל הקניות
חזרנו לחדרינו על מנת לארוז את זה בתיקים ואז שמנו לב שהתיקים
קטנים מידי ושקנינו יותר ממה שהם יכולים להכיל ושוב חזרנו
לדיוטי פרי על מנת לקנות תיק כדי שנוכל לסחוב את כל הרכוש
הביתה. לאחר שקנינו תיק מסעות נוסף שאחרי שנביא אותו הביתה הוא
בטח ישכב בבוידעם ויתחנן שניקח אותו לטיול.

חזרנו לחדר והתחלנו לארוז את חפצינו כי למחרת אנו חוזרים לחיפה
מוקדם ואנו רוצים להספיק לרכבת בזמן, אז כמובן אחרי שארזנו
הלכנו לישון כי היינו קרועים מהיום שעבר עלינו למחרת נפרדנן
מהספינה לשלום וזה גם לא היה כמו בספינת האהבה שבה הקברניט
והצוות נפרדים ממך אלא כל הישראלים נדחפו על הגשרון הצר על מנת
להגיע ראשונים ובניגוד לטיסות אל על לא שרנו הבאנו שלום עליכם.

לאחר בערך כשעתיים הגענו הבייתה עייפים אך מרוצים נכנסנו
להתקלח ורצינו ללכת לישון ואיך שנכנסנו סוף סוף למיטה בבית
התחיל הירח דבש...