[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אחרי כמעט 30 שיעורים אצל המורה הגבר שלי, סוף סוף כל סוף הוא
הגיש אותי לטסט ראשון... ובתקווה שגם האחרון.
למרות שהוא אמר לי שאני נוהג מצויין, אני עדיין קצת דואג, לא
יודע למה, אבל ככה זה במחנים.
היום יום שלישי, שעה 15:30, ושיעור שלפני הטסט נקבע לי לשעה
16:00, אני מציץ בשעון, בשעה שאני בולס לי ממאכלי החג שנשארו
באתמול, ומופתע לגלות שיש שלי רק עוד חצי שעה!
אני זורק את שאריות האוכל שנשארו בצלחת לפי המלא ממילא, והולך
לחדר להתלבש.
השעה כבר רבע ל-4, והמורה שלי אמר לי להיות מוכן כבר לפני
בשביל לא להיות יותר מידי לחוץ...
אני זורק איזה מבט חטוף אחרון לשעון ורואה שכבר 5 ל-4.
צועק לאמא שאני יוצא, שומע בחזרה לאן, ועונה סתם... לחברים.
הרי אני לא הולך להגיד לה לאן באמת אני הולך, זה מזל רע להגיד
שאני הולך לטסט.
ויוצא, יורד במדרגות, ומחכה לטסטר ...
השעה כבר 4 וחמשה והבן זונה לא בא...
אחרי כמה וכמה צלצולים למורה שלי, סוף סוף הוא מגיע בשעה 4
ורבע, אני כבר עייף לחוץ ומזיע...
אחרי השיעור עם המורה שלי, המורה יורד מהאוטו ונכנס הטסטר
הטסטר עולה למכונית, ופתאום האוטו מתמלא ריח מצחין של חרא!!
אני מושך באף כאות מחאה, והטסטר אומר שהוא מצטער אבל הוא דרך
על חרא, והוא לא הצליח להוציא את הריח... חפיף אמרתי, נפתח
חלון, נתגבר על זה, בכל זאת אין לי מה לעשות, ואלוהים יודע
שאני כבר רוצה רשיון!!!
מתחילים לנסוע, והטסטר המסריח אומר לי לנסוע לכיוון רמלה!
מה? אמא שלך רמלה!! מה אתה דפוק! אתה יודע איזה כביש מסריח יש
ברמלה, ואנשים שמה גם לא יודעים לנהוג! אני בטוח אכל שם!
טוב, אין ברירה, נוסע לכיוון רמלה, מסתכל כל הזמן במראה בשביל
שאף אחד לא יעשה שטויות לידי, נוסע כמו שצריך, לא עובר
ת'מהירות, נשמע להוראות התנועה... וכל החרא הזה, והטסטר עושה
התרשמות כאילו הכל בסדר.
פתאום הטסטר צועק לי: עצור!!!
אני בבלימה פתאומית שכמעט גרמה לתאונת שרשרת, צועק לא בחזרה,
מה קרה? מה אתה צועק ככה?
והוא אומר לי באדישות: אני חייב להוריד את החרא מהנעליים...
אז אמרתי לעצמי, טוב שיוריד הבן זונה, הוא גם ככה יישאר מסריח
זה לא יעזור לו, ובכלל מה אכפת לי, הוא יוריד ת'חרא, וככה
יתבזב לי חצי מהטסט...
המשכתי לנסוע אחרי שכמעט חצי רמלה רצחו אותי, ומצאתי מקום
להחנות את האוטו, ליד איזה בנק.
עצרתי, והוא אומר לי חכה רגע אני כבר יחזור.
מחכה כמה דקות עד שקרה משהו שאני לא אשכח בחיים שלי:
אחרי כמעט 5 דקות שאני מחכה לטסטר המסריח מריח של חרא שנדף
מנעליי הנייק שלו, מישהו קופץ לאוטו בפתאומיות!
אני לתומי חושב שזה הטסטר, ומסתכל הצידה בעצלנות, ושואל אם
אפשר להמשיך לנסוע...
להפתעתי הרבה, לא הטסטר יישב במושב שליד הנהג, לידי, אלא אדם,
מגודל, עם מסכת גרב על פניו, ומבט מבוהל בעינו, מחזיק משהו
שנראה כמו אקדח בידו הימינית.
כמובן שברגע שהנחתי את עיניי עליו, ועל אקדחו שהיה מונח על
רקתי כעת, ליבי הלם בעוצמה כזו, שחשבתי שעוד שנייה הוא
יתפוצץ!
"מה אתה רוצה", שאלתי את האדון שחיי היו מונחים בידו הימינית,
"סע, עכשיו, ומהר", הוא אמר לי בקול מבוהל אך בטוח, "סע לפני
שאני מפוצץ לך ת'מוח", "לאן" שאלתי בבהלה, "לא משנה, פשוט סע
מפה", הוא צרח בעוד שהוא זורק מבט חטוף אל דלת הבנק,
יאתי מהחנייה בחריקת גלגילם, והתחלתי לנסוע, עובר בכל רמזור
אדום אפשרי, ועובר על כל חוקי התנועה שקיימים אי פעם. אבל זה
לא ממש היה אכפת לי, הרי שאקדח מוצמד לרקתי, ומחזיק אותו,
שודד, פושע, שיכול להרוג אותי בלחיצת הדק קטנה.
אחרי אולי 40 שניות של נסיעה מטורפת, שמעתי מאחרינו את צפירת
הסירונת, וחריקת הבלמים בפניות, לא פחות מ4 נידיות משטרה היו
מאחורינו, והוא, בשלו, "סע, יותר מהר!", ואני אומר לו.. "זה
הכי מהר שאני יכול, אני לא יודע לנסוע יותר מהר", "מה זאת
אומרת אתה לא יכול", הוא הפציר בי, "אין לי רשיון אפילו, מה
אתה רוצה ממני", אמרתי לו בשקט בעוד שדמעות מתחילות לזלוג על
פני, וזיעה קרה נוטפת מסנטרי...
"אני הייתי באמצע טסט, שנכנס ת לאוטו, הטסט הראשון שלי", והוא
משיב לי בפליאה "טסט?", "אז למה לא אמרת לי, אני מאוד מצטער,
אם הייתי יודע לא הייתי נכנס לאוטו שלך", "זה בסדר" אמרתי לו
תוך שאני מביט חטופות אל אקדחו שבינתיים הורד על תוך מכנסיו של
השודד האלמוני, "אני לא כועס", המשכנו בנסיעה המטורפת עד
שהגענו לאמצע ראשון לציון, הרחוב המה אדם, ומכוניות, ובינתיים
נוספו לארבעת מכוניות המשטרה שפתחו במרדף מההתחלה, מסוק
משטרתי, מסוק חדשות, ועוד לפחות 5 ניידות חדשות.
לפתע הבנתי, שאני ממש כאילו נמצא בתוך סרט, מחשבותי החלו לנדוד
אט אט אל אחרי המרדף, כשהשודד ייתפס, חשבתי על מה אני אומר
לעיתונאים ולרפי רשת, בעוד ימייים כשאשב בכיסא מולו, בתוכניתו
בערוץ 2 , ...."לא פחדתי בכלל", "כל הזמן רק חשבתי איך אני
מצליח לעזור אותו מבלי לפגוע באף אחד אחר", "הוא ידע מההתחלה
מי הבוס", "כבר ברגע הראשון אמרתי לו: תוריד ת'אקדח או שאני לא
נוסע!". "באמת..", יישאל אותי רפי, ויחמיא לי על גבורתי.
בהמשך אקבל את מדליית האומץ מהמפכ"ל, על פעולתי האמיצה ועל
עזרתי לתפוס את השודד הסדרתי.
"תזהר!!!", השודד האלמוני, העיר אותי מהחלום בהקיץ שלי, חתכתי
בדיוק בזמן לפני המפגש של האוטו עם מכונית הסובארו הישנה. זה
היה קרוב!
"נגמר לנו הדלק", הוספתי לצרותיו של השודד, "פאק", הוא אמר,
"מה נעשה עכשיו", הוא שאל את עצמו, יותר מאשר אותי.
"אני חושב שאתה צריך להסגיר את עצמך", ניסיתי לומר חלושות, אך
למזלי הוא לא שמע את זה.
כעבור חצי שעה של מרדף עוצר נשימה, ששודר בכל ערוצי הטלווזיה
והרדיו בארץ, הגענו לאילון, עם מיכל דלק, שעובד על אדים, לאט
לאט האוטו החל להעצר, משתנק אחרי המאמץ הרב שהשקיע.
"זהו", אמרתי לשודד, שבינתיים גילית את שמו, הבדוי אולי,
"אבי", הוא אמר לי ששמו, במהלך הנסיעה הפרועה, "אני עושה את זה
רק בגלל שאין לנו כסף בבית", "אני חייב להאכיל את אשתי ואת
הילדים, לא הייתה לי ברירה אחרת", הוא סיפר לי כשדמעות זולגות
על פניו,שעה שהוריד את מסכת הגרב מעל פניו, וחשף פנים שחומות,
עצובות, חסרות שמחת חיים, בעיניים מבוהלות, הוא אמר לי.
"תודה", "ניסת לעוזר לי לברוח", "אבל עכשיו אני ייעצר, וזהו,
לא יהיה מי שיתמוך במשפחתי", חשבתי לעצמי, שאני חייב שעזור
לאיש המסכן הזה איך שהוא, לעזור לו לברוח... יש לו משפחה
ילדים, למען השם!
אבל זה כבר היה מאוחר מידי, 15 שוטרים לערך, פרצו על המכונית
התשושה, הוציאו את אבי מהמכונית, וקפצו עליו כאליו הוא ממתק
שאי אפשר להשיג בשום מקום.
"תעזבו אותו", צעקתי להם, אך לשווא, אני כבר הייתי רחוק משם,
עטוף בשמכת צמר מצחינה, מלווה בשוטר צעיר ועובדת סוציאלית,
שניסתה לדובב אותי, אם אני מרגיש טוב, ואם הוא עשה לי משהו.
"הוא לא עשה לי כלום", צעקתי אליה בשעה שלקחו אותו בכוח על
הניידת, "הוא בסך הכל רצה לפרנס את המשפחה שלו"...
זה לא עזר.
בסופו של דבר אבי, השודד, קיבל עונש מופחת בשל הנסיבות של
השוד, ובזכות העדות שנתתי בבית המשפט.
בקשר להופעה שלי אצל רפי רשף... היא אכן התרחשה. אך לא במתכונת
של גיבור כמו שתיאתרתי אותה בראשי, אלא במתכונת של מטפל מטופל,
שעה שרפי היה המטפל, שניסה להוצא ממני כאילו טראומה, בעוד אני
מסביר לו את הסיפור האמיתי... והוא, חושב שאני עדין בהלם, אומר
את כל הדברים תחת השפעה האיום כיביכול, של השודד עלי, ותחת
השפעת הטראומה הקשה שעברתי...
ומה בקשר לטסט אתם שואלים...?
אז עברתי אותו...
איך? ככה:
אחרי שכל הסיפור נרגע בתקשורת, עשו בירור עם הטסטר, ומצאו
לנכון להעביר אותי, עקב כך שהטסטר עזב את האוטו והשאיר אותי
לבד ללא השגחה בזמן הטסט.
חוץ מזה שעד לרגע חטיפת המכונית ואיתי בתוכה, נהגתי "מצוין",
לדבריו של הטסטר, שפחד למשרתו.
מה גם שאחיר בדיקת מצלמות המשטרה והתקשורת, ראו בבירו שנהגתי
מעולה תחת הנסיבות הקיימות, בזמן המרדף.
הטסטר, אגב, פוטר ממשרתו אחרי הטסט הבלתי נשכח הזה...
וכעת גם הוא מובטל, אולי, יום אחד אתה, מי שקורא כעת את
הסיפור, תעו גם אתם את הטסט הראשון בחיים שלכם, ופתאום יקפוץ
לכם לאוטו שודד, בגלל שהוא מובטל.
ואז אתם סוף סוף תבינו, למה כולם אומרים שהטסט הראשון הוא
טראומה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה כיף איזה
כיף אני פרפר
מהלך!


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/7/03 17:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחף בנדרקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה