פרידה פרנקל / נדלק ונכבה |
מתעורר ונרדם.
במסע של צייד אני לא מרגיש קיים.
מהלך ביער ששתלתי לעצמי,
בין עצי השנאה והפחד האין סופי.
אני נכבה ונדלק,
נרדם ומתעורר.
מרגיש קיים כל פעם שאני בוכה.
מהלך במסדרונות נפשי,
בין קירות האהבה והחדווה האין סופיים.
אני מתעורר מהחלום,
נדלק מהסיוט האיום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|