איזבל הארדלי / זמן החלטה |
חשבת שאני מכירה את השביל.
ואני חשבתי את אותו הדבר,
הרי הייתי שם כבר.
אבל סימני הדרך לא ברורים,
ודחפים במקום מעצורים.
ואם מבטים כמו של שנינו בעיניים,
אין פלא שכולם מדברים.
אבל בדרך כזו אי אפשר להמשיך,
המעגל נהיה מבולבל וסמיך.
אני מעבירה את הכדור לידייך,
תמה שטוב בעינייך.
תחבק אותי חזק או סע לשלום,
רק אל תדרוך במקום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|