באותו יום ארור אכלתי סוכריות גומי עד שכבר הייתה לי בחילה.
טלי אמרה לי שהיא רוצה להיפרד. שכבר לא טוב לה איתי. היא לא
מאושרת.
אמרתי לה "טלי, למה? אני לא נותן לך מספיק אהבה? מספיק תשומת
לב?"
"זה לא העניין חומד," היא תקעה מבטה ברצפה. "אתה יודע שלא זה
העניין."
אני יודע. התחלתי להזיע.
טלי רק תקעה את מבטיה ברצפה או שהוציאה אותם לטיול מרתק על
התקרה מלאת הסדקים שלנו.
הסתכלתי בה. היא כל כך יפה. הבייבי שלי, איזה גוף יש לה, איזה
עיניים חכמות, איזה טוסיק קטן וחמוד. איזה אף מחוטב יש לה.
ועכשיו היא רוצה ללכת ממני... הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת.
"אז מה העניין טלי?" הסתרתי את הדופק המהיר שאיים להעיף את הלב
שלי החוצה מבית החזה.
טלי רק אמרה שהיא רוצה לטוס לאמריקה לכמה זמן.
"למה טלי? למה אמריקה? מה חסר לך כאן איתי?" כאן היא מרגישה
שהיא לא יכולה לשיר. אולי שם היא תמצא את עצמה.
"לא יכולה לשיר" חזרתי אחריה, משתדל להיות מאופק. קשה, קשה.
"אני מכינה קפה," זרקה אלי. "רוצה גם?"
הייתה לי סחרחורת מטורפת. התיישבתי על הרצפה. שמעתי אותה
במעומעם מהמטבח "אז כן או לא?!" זחלתי לעבר הספה וטיפסתי עליה
בקושי. אחזתי בבטן שלי והתפתלתי מכאבים. טלי חזרה מהמטבח עם
כוס קפה לוהטת בידה. היא הלכה לאט, מסתכלת בתוך הכוס. בתוך
הקפה. שחס וחלילה לא תישפך אף טיפה לרצפה הנקייה שלה. היא
התחילה להסביר לי שבסוף לא הכינה לי גם- כי לא עניתי לה, אבל
אז היא בדיוק הגיעה לשולחן והניחה את הכוס. תוך כדי התיישבות
היא הרימה את מבטה וראתה אותי מזיע כמו חזיר על הספה.
"מה קרה לך??" ראיתי עליה שהצלחתי להבהיל אותה. "אתה חולה?"
ניגשה אלי והניחה את כף ידה העדינה על מצחי, נישקה אותי ואמרה
"בוא. נעשה לך אמבטיה. תרגיש יותר טוב".

אחר כך, באמבטיה, טלי יושבת על השפה וחופפת לי את הראש ואני רק
מסתכל במבט מיואש בריבוע הקרמיקה שלמולי. הרגשתי שהדג שהיה
מצוייר שם רצה להגיד לי משהו. הוא פתח את הפה, אבל יצאו לו משם
רק בועות כחולות כאלה.
טלי משכה אותי מהאמבטיה אחרי שגמרה לשטוף אותי מהסבון, רק
בזהירות שלא יכנס לי לעיניים, ועטפה אותי במגבת. דידיתי בעצמי
לחדר השינה וקרסתי על המיטה הגדולה שלי ושל טלי... המגבת
החליקה לרצפה וטלי באה. בהתחלה היא רק עמדה של והסתכלה עלי
שוכב ערום, אחרי שגמרה לסקור את גופי בלי להזניח שום חלק
התפנתה לצעוד לתוך החדר, ונעצרה מולי.
התחלתי לבכות. "למה? למה את לא אוהבת אותי? למה את לא אוהבת
אותי טלי?"
"זה לא ככה" טלי התיישבה לידי ליטפה אותי, מחתה את הדמעות.
זה הביך אותי מאוד, שטלי מסכלת עלי , על איך שהפרצוף שלי
התעוות כשבכיתי. ערום. "אתה יודע שזה לא העניין".
"אז מה העניין?! אני לא יודע! תסבירי לי!" צרחתי בכל הכח
שיכולתי למצוא באותו רגע. הרגשתי שאני מתמוטט. טלי הסתכלה עלי
המומה. רציתי לחנוק אותה. תגידי משהו!!! כלבה!!! רציתי לצרוח
אליה. טלי המשיכה להסתכל בי בעיניים הגדולות שלה כמו איזה
סתומה. הרגשתי שאני כבר יוצא משליטה. שלחתי שתי ידיים ערומות
לעבר הצוואר הלבן שלה, אבל ברגע האחרון התחרטתי, כשראיתי את
הפה המעוקם שלה, ידעתי שגם היא עמדה לבכות.
"טלי, מתוקה שלי, יפה שלי, עכשיו תסבירי לי. למה את רוצה
אמריקה?" רציתי להישמע רגוע אבל לא יצא לי. טלי רק מלמלה לעצמה
משהו לא ברור.
"אני לא עומד בזה" טלי הסתכלה עלי, אני הסתכלתי על השדיים
היפים שלה, ובאמת לא עמדתי בזה והקאתי לה ישר בין הרגלים.
אחרי זה אני כבר לא זוכר מה קרה.
נראה לי שהיא יצאה מהבית.

כשהתעוררתי טלי עדיין לא חזרה הביתה. התקשרתי לאמא שלה כי היא
בורחת אליה לפעמים. היא אמרה לי שטלי נסעה ללוד, לשדה התעופה.
שהיא רוצה לטוס לאמריקה.
מההלם ניתקתי לאמא של טלי את הטלפון בפנים.
דמיינתי איך אני נוסע כמו מטורף כל הדרך ללוד ועוצר אותה דקה
לפני שהיא עולה למטוס ומחזיר אותה הביתה. אלי. ממש כמו בסרט.
ידעתי שלא הייתי צריך להגזים כל כך עם הסוכריות גומי האלה.