יש אלוהים!

יש אלוהים, וזה ברור לי כמו שלהודים ברור שאם אוטובוס מכיל 50
מקומות אפשר בקלות להכניס לשם 150 איש. אז זהו, הגעתי למסקנה
שיש אלוהים, ולא יעזור כל מה שמישהו אחר יגיד לי.
אני לא מדבר על האלוהים של הנוצרים, שהיא הדת הגדולה בעולם -
זה כבר משהו אחר. גם מה שהמוסלמים אומרים שהוא אלוהים לא נכנס
ללקסיקון הזה. אהבתי את ההפסקות באמצע היום עם התפילה למכה,
אבל חודשיים של צום זה כבר מוגזם. - גם למי שמנצל את העניין
לעשות דיאטה.
בודהה, שיש לו מקדשים כמעט בכל חור במזרח (ובטח בעוד מקומות -
אבל על המזרח אני יכול להעיד) - הוא גם לא האלוהים שאני מדבר
עליו. למרות שיש לו הרבה באבות - שכל החיים שלהם רק חושבים,
ונזירים שלקחו רציני את הפרסומת "שיהיה לך יום כתום - יום של
קינלי". הם אומנם משקיעים, וזה יפה, אבל לא עומד במבחן
התוצאה.
גאנש, למרות שהצורה החיצונית שלו מעניינת, גם לא עושה לי את
זה. יכול להיות שחלק מהבחורות נמשכות לזה - אבל אני ממש לא
בקטע...
הכת של אושו, שנראית מגניבה מבחוץ, ודוגלת בסוג של הסיקטיז, גם
היא לא קולעת למה שאני מתכוון. עובדי אלילים, שבונים המון
פסלים, פסלונים ושאר מיני מזונות, יכולים לעשות בהם שימוש רק
בתור קישוט לסלון או משהו כזה. ואם אתם שואלים אותי - כבר עדיף
לשים שם את המכונית שבניתי מחימר כתה ג' - זה מראה על יותר
השקעה.
האלוהים שלנו, של היהודים, שהוא חייב להיות הדבר האמיתי קצת
מבלבל אותי. משום מה יש לו יותר מדי שמות, וכל פעם שמדברים
עליו מדברים על חלק אחר שלו, ולכן יכול להיות שהוא נכנס
לקטגוריה שלי גם. אבל מה שאני מדבר עליו, הוא האלוהים שכולנו
מאמינים בו, ואני יכול גם להוכיח את זה...
כשאתה מאחר לאוטובוס בדקה או שתיים, ומשום מה הוא התעכב - אז
האלוהים שלי שם. הוא גם מושך כמה חוטים כשאתה יוצא מהבית בלי
מטרייה כשיורד מבול, ואיך שאתה מתחיל ללכת הגשם מפסיק. גם
כשקבוצת הכדורסל האהובה עליך קולעת סל בשנייה האחרונה ובזכות
זה מנצחת הוא מפעיל את קסמיו. - זה האלוהים שלי! בעצם, זה
האלוהים של כולנו.
אז בפעם הבאה שיוצא לכם דאבל בשש-בש, כשאתם מגרדים כרטיס זוכה
בחיש גד או סתם כשאתם מוצאים חנייה בדיוק מול המקום שרציתם
להגיע אליו, תחייכו, ותמסרו לו ד"ש ממני.