יש סערה בטלוויזיה. יום הבחירות הגיע. רגשות עזים של תשוקה
לאהובתי מונעים ממני לבחור במנהיג המפלגה הימנית. היא טוענת
שהשמאל תמיד ינצח. השמאל הפסיד ואשתי מצוברחת. אני הצבעתי
לימין ומצפוני מכריח אותי לספר לה אך פרפורים בבטני מונעים
ממני זאת. היא יושבת במטבח מסתכלת על העיתון של אתמול וכמעט
שבוכה. לידה קערת סלט עם עלי חסה. צלוחית עם עגבניה חצי פרוסה.
סצנת רצח, דם שפוך על הרצפה וילד עטוף בחסה. צמרמורת מחלחלת בי
בחלום טיפשי זה. היא מבחינה במוזרותי למרות שנראית כאילו לא פה
ושואלת כתינוק לאחר שהפסיק לבכות שעה ארוכה "מה קרה?". אני
מתכוון להגיד לה אבל סכינים חזקים, מחודדים בעלי להב חד וארוך
דוקרים בבטני מהחשש לפגוע באהובתי ובקשרי עמה. אני לא עונה
ומתיישב בסלון. סוגר את הטלויזיה ומניח את השלט על הספה הישנה
בצבע ירוק זית מבד עדין. זה זמן לא טוב לשאול על קניית ספה
חדשה. בטח שלא על סקס. למרות שהייתי רוצה. אני מניח שאני אתאפק
עד מחר או שאגמור לבד בחדר השירותים הלבן והקודר. זה זמן לא
טוב לשאול על מעבר דירה. החלוקים באמבטיה תלויים בצורה מסודרת.
אני משיל את בגדיי ונכנס להתקלח. המים מעט קרים אך סבירים. היא
שכחה להדליק את הבוילר. נסלח לה היום. זה לא שיש לי אפשרות
אחרת. אני מסובב את הברז לסגור את המים. הברז מסתובב אך המים
לא נסגרים. לאחר מספר רב של סיבובי הברז המים נסגרים. זה לא
זמן טוב לשאול על הברז. טיפות מים זולגות ממני על הרצפה הקרה.
אני תופס בחלוק הכחול ולובש אותו. הולך לחדר השינה. שקט יחסי
אך אפשר לשמוע את הטלויזיה מהסלון. היא פתחה אותה שוב. אני לא
מבין למה אבל שיהיה. אני מוריד את החלוק ונכנס בעירום למיטה,
עוטף מעליי את השמיכה הדקה. למרות שחורף זה תמיד הספיק שהיינו
ביחד ומחובקים כל הלילה. עכשיו היא בסלון וקר. שקט. כנראה שהיא
כיבתה את הטלויזיה. היא נכנסת לחדר מורידה את הבגדים כולם
ונכנסת במלא בטחון למיטה. צפיתי שלא נעשה את זה היום אבל כנראה
שהיא לא יכלה לוותר. מבט שקט אחרי זה. היא הייתה גרועה אבל
נוותר לה היום. זה לא שיש לי אפשרות אחרת. היא הייתה ממש
גרועה. ממש ממש גרועה. אווירה קרירה מותירה את שנינו ביחד.
פרודים לתוך הלילה. היא כבר נרדמה ואני קופא מקור. גם הזיון
שלה לא חימם אותי. אני קם מהמיטה בשקט ומוציא שמיכה נוספת
מהארון, מכסה את שנינו ונרדם.