דוגרי... אני לא יודעת איך אנשים בגיל 17, 18 או אפילו 20
ומשהו יכולים להמשיך ולהתמודד עם החיים האלו. מה הולך איתכם
אנשים?? העולם הזה...צריך ניקוי ראש! כולם ניראה לי צריכים
ניקוי ראש או משהו כזה! נמאס לי! נמאס לי מה-כ-ל! פשוט הכל...

אז ככה...אני לא יודעת מה הולך איתי בדיוק עכשיו...גיל
ההתבגרות הזה עולה לי על כל הסעיף! די! נמאס לי כבר מכל המטלות
והמטרות שמציבים לי בחיים...אני חייבת אני ורק אני להתמודד
איתם לבד ולנסות לעבור אותם וללמוד א-נ-י מה שאני עושה ובלה
בלה בלה...
אולי באמת אני קצת קשה ועקשנית..מורדת בהכל ועושה כל מה שעולה
לי לראש!
וזה התחיל בהדרגה,זה לא שיום בהיר אחד החלטתי לעשות שינוי
דרסטי עם חיי ולשים זין על כל המערכת וכולי..ממש לא!
זה התחיל בהדרגה...ממש כך!   חופש גדול...כיתה ט'...ההתחלה
בשיאה ואני כמו תמיד לא כל כך שמה על הלימודים,לא לומדת בבצפר
וחולמת חלומות ומדמיינת לא יודעת מה בשיעורים..זה משהו רגיל
אצלי..לא משהו מיוחד..להורים זה עולה על העצבים כל פעם מחדש
ומנסים דוגרי להבליג אבל לא משנה. היה לי מדריך..היתה לי
קבוצה..חברים טובים היינו...תמיד הייתי מן תום בוי כזאת...חלקם
אפילו קראו לי הפריקית של העולם...אבל לא הייתי ממש קיצונית
כמו היום!
בקבוצה היו רובם שם בנים..ורק שתי בנות אני ונועה.היינו חבותץ
אז הכי הכי הכי טובות..כאילו..כל החברות האלה של חטיבת הביניים
ולמדתי ממנה המון...הייתי בהתחלה מזה פקצ'ה קטנה שעושה כל מה
שאומרים לה אבל אחרי שהתגבשנו בתור קבוצה,חבורה שכזאת...הכל
השתנה...גם אז..אני מודה..נסחפתי אחרי כל מוזיקת רוק אפשרית
שעלתה לי לראש ולא בדיוק ידעתי מה מתאים לי...היום אני יודעת!
היום מה שמתנגן לי לראש או שעושה לי את זה אני נותנת לזה
הזדמנות ואז רואה מה קורה..לגבי הכל! גם מהמדריך שלי למדתי
המון...גם...תמיד נמשכתי לאנשים גדולים...גם פיזית..יותר
נפשית..תמיד הרגשתי שאני יותר בוגרת ושאני צריכה מן תמיכה
נפשית ופיזית כזאת של גבר.
ושלא תחשבו שעברתי איזו ילדות קשה או משהו כזה..ממש לא...ככה
יצא לי..ככה היה לי הכי נוח!
ניראה לי אני מושכת את זה יותר מידי ככה...התחלתי לעשן..סתם
בשביל הכיף! נועה לא אהבה את זה כי היא היתה תמיד נגד זה,נגד
כל הדברים האלו..של להבריז ולעשן ולעשות שטויות..אני התלהבתי
מזה ממש הבהתחלה ובעצם גיליתי לעצמי מן עולם חדש..גישה שונה
לגמרי שדגורי יותר מתאימה בשבילי אבל לא תוביל אותי בעתיד
לכלום כמו שאומרים..אבל אהבתי..הבלגתי..עשיתי מה שבראש
שלי,התאהבתי במדריך שלי..הוא היה כזה בדיוק! הבנאדם המושלם אבל
גדול ממני אז זה מפריע,תמיד הוא היה רואה את זה בתור האחות
הקטנה,החניכה שלו. זהו..אבל אף פעם לא ידעתי אם גם לו יש משהו
כלפי..לא נקרא לזה אהבה אבל כולם הרגישו בזה..במתח...בואו לא
נגזים ונקרא לזה מתח מיני אבל חשמל סתטי היה שם...אני פחות
ראיתי אבל ראיתי!
התחלתי להאמין בעצמי,במה שאני עושה ולקחת את כל הסיכונים עד
הסוף! אבל משהו לא קלטתי..שאני מוותרת בעצם על החברים שלי פה.
על הכבוד העצמי שלי..מה אני עושה פה בעצם?! תופסת טרמפים לכל
מקום כמעט,שותה והולכת על סטוצים עם אנשים גדולים! מה הולך
איתי?
ושלא תחשבו...היה לי מה לעשות..ויתרתי על הכל אצלי..על הריקוד
על הציור על השירה על הנגינה על גיטרה...נקשרתי לחברים אחרים
לא מהסביבה הקרובה,איתם ביליתי ודיברתי ומצאתי אחלה חבר'ה אבל
משהו נשאר פה והחבר'ה כאן דאגו לי יותר מידי כל כך..הם חבר'ה
של לעשות שטויות אבל לא כאלה...ואני,אני כבר התרגלתי לצאת יום
שישי ככה למועדונים וטרמפים ושתיה וכאלה...הגישה שלי היתה
לגמרי שונה ממקודם...נעשיתי אחרת למרות שאני לא כל כך ראיתי את
זה חוץ מאולי הקטע עם בנים...תמיד ראיתי ת'צמי עם החבר
הראשון,נשיקה ראשונה,אהבה ראשונה ואולי לעשות את זה אחרי חבר
רציני של שלוש נים ובגיל 18 ככה...היום אני שונה,היו לי לפחות
16 בנים בשלושה חודשים ואם כולם הכל היה רק סטוצים..למרות..אני
רציתי משו רציני לרוב אבל לא העזתי להגיד את זה! תמיד רצו אותי
רק בגלל הגוף שלי...המראה החיצוני ולא באמת שמו על מה שאני
באמת (כמה שזה נשמע לכם קיש'י) וואלה היו לי כל כך הרבה זמנים
אחלה עם עצמי ומה שהלך בשנה האחרונה,חברים מפה עד להודעה
חדשה....סתם כאלה אבל עדיין ,הכרתי מלא אנשים,היו לי התנסויות
בדברים שלא חשבתי עליהם מעולם בהכל בערך ואני לא צוחקת וסך הכל
נהנתי מהכל ועשה לי רק טוב למרות מה שהיה מהצד...החברים
שלי..הם לא הכי אהבו את זה..אולי הם סתם קינאו בי אבל זה עיצבן
אותם מה שאני עושה ואת ההתנהגות שלי הם אהבו ככה...רובם אבל
היה נמאס להם לרדוף אחריי ולשים לי את הגבולות כי אני ,אין לי
שליטה על כלום בערך..הולכת עם זרם ועם מה שטוב לי...ככה אני
בעצם..אבל זה קשה עכשיו הכל..הם שיכנו אותי להרגיע עם הסטוצים
ולא לתפוס יותר טרמפים ולא לא לשים זין על דברים שבעצם ממש
חשובים בשבילי..והינה! אני יושבת כאן..מכורה גם לאינטרנט וגם
לאיי.סי שלי וכותבת על מה שעבר עליי בזמן האחרון...השאלה היא
פה וכאן אני צריכה את כל העזרה....לוותר על האורך חיים הזה
שהיה לי כל כך טוב בו אבל מסוכן לגמרי!!! או להירגע עם הכל
ולשים לב לדברים הפנימיים שבי ולהתעניין יותר בתחביבים שלי
ולפתח אותם כמו שכל שאר החברים שלי הציאו ואמרו לי בערך כי ככה
הם מאמינים וככה גם הייתי פעם...אבל מה אם אני עכשיו מה שאני
ופעם זאת היתה סך הכל הסחפות כמו שהיה לי בהתחלה..לצאת החוצה
לעולם או להשאר עם החברים לעת עתה...???