עמדתי קפואה על מקומי,
מעבירה את עיניי על דמותו.
על עיניו הקטנות החומות,
על עורו הכהה,
ועל השיער השחור הקצוץ.
צמרמורת עברה בי כאשר יישרתי את עייני אל שלו.
והוא כל כך מוחשי ניצב מולי,
במדי הצבא הירוקים,
הכומתה מונחת מדוגמת על ראשו.
והוא עומד דומם, זקוף, ורציני.
מביט עליי מתמונת תקריב מכוסה בזגוגית,
זיכרון תלוי על קיר.
חייל שאהבתי ומת.