[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בכל החולצות הארוכות שלי תפרתי פתח שרוול אחד, לפתח שרוול שני.

כך שכל היום אני אהיה מקושרת לעצמי. לחבק אותו הפך ליותר כיף
כי הייתי מכניסה אותו תחת חיבור ידי. יום בהיר אחד הגעתי
למסקנה שלחבק אותו זה מה שאני באמת רוצה לעשות, אז תפרתי את
עצמי אליו. בהתחלה זה היה קצת לא נוח, כי ללכת בשניים זה קשה,
לכן תפרתי את רגלי סביבו. לאנשים סביבנו זה נראה טיפה מוזר אבל
לאט לאט כולם התרגלו למראה שלנו . הבוס שלו החליט שאם אני כבר
שם הוא יעסיק גם אותי כדי שאני לא אסיח את דעת החבר שלי .
הזמן עבר, התרגלנו לחיות כל כך קרוב אחד לשניה. נפרדו אחד
מהשניה רק כשלא היתה לנו בררה. כשהוא היה נוסע לנסיעות עסקים
הוא היה מתקשר אליי בערב והיינו נרדמים אחד לקול נשימות השני
כי אחרת לא נרדמנו. עד שהגיע הקיץ. בקיץ אני לובשת אך ורק קצר.

בקיץ למדנו להיות בנפרד. יום אחד באמצע הקיץ נשלחתי  לנסיעת
עסקים לגרמניה לשבוע. בגרמניה למרות שזה היה קיץ היה קר ,
נאלצתי ללבוש חולצות ארוכות. הבוס אסר עליי ללבוש כאלו שבהן
השרוולים תפורים זה לזה . לאחר שלושה לילות של להרדם למשמע קול
נשימתו בטלפון נשברתי , עליתי על הטיסה הראשונה לישראל. נחתי
בחצות בנמל התעופה בן-גוריון, כשהגעתי לכניסה לבניין שלי השעה
עמדה על אחת או שתיים בלילה , השכנה מקומה ראשונה פתחה את
החלון וצעקה לעברי "התערבנו תוך כמה לילות תחזרי, גברת מילמן
זכתה . לא יכולת לחזור אתמול? " חייכתי לעברה ונכנסתי לבניין.
פתחתי את מנעול הדירה בשקט , הנחתי את המזוודות בסלון ,
התגנבתי בשקט למיטה וסגרתי את הטלפון. . אני כל כך שמחה שהוא
ישן חזק, אחרת הוא כבר היה מרגיש בי . נישקתי אותו על הלחי
והתכרבלתי לצידו. נרדמתי במהירות, הייתי  כל כך רגועה למשמע
הנשימות שלו. התעוררתי כאשר ליטף את שערי "לא יכולת בלעדי "
אמר משועשע. הוא פתח את המגירה בשידה של המיטה שלו והוציא
קופסא , פתח אותה, הסתכל על תוכנה ופנה לעברי "את יודעת מה גם
אני לא יכול בלעדייך , אולי תהי אישתי ? " ידיו רעדו והוא לא
היה יכול להסתכל על פני לכן השפיל מבטו , הרמתי את סנטרו
ונשקתי לו "בטח שאני אהיה אשתך, איך אני יכולה לסרב" חיוך
התפרס על פניו . עברנו לקוטג' , קנינו כלב ואת החולצת משוגעים
אנחנו מוציאים מידי פעם כדי לא לשכוח את העבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אני אוריד
חולצה אתה תפרסם
את הסלוגן שלי?
ומכנסיים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/7/03 13:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניבה דיקמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה