-לב חדש
-משאף רגשות
-מחית חלומות
-משקה תוסס של אושר
וטישו

זאת הרשימת קניות שמודבקת על המקרר שלי. יש לי חנות קבועה שאני
עושה בה קניות. מאז שגיליתי את החנות הזאת החיים שלי נהיו הרבה
יותר טובים , למשל כל החברים שלי הפסיקו להעיר לי על זה שאני
לא מחייכת ושאני קרה.
יום אחד השותפה שלי נכנסה לחדר שלי ופתחה את המקרר בחיפושה
המתמיד אחר חלב לקפה שלה. זה היה יום לאחר הקניות שלי כך שהיו
לי 2 שישיות של משקה תוסס של אושר, 5 קופסאות של מחית חלומות
קלה להכנה וקופסא אחת של לב חדש בפריזר. על המדפים שמעל הכיור
היו 10 קופסאות של משאפי רגשות ו10- חבילות טישו. אני קונה
הרבה טישו כי בדרך כלל אחרי שאני לוקחת שאיפה מהמשאף רגשות
הבכי מתחיל,  בלי שאיפה אני לא יכולה לבכות. "למה את צריכה כל
כך הרבה רגשות סינטטים?" העירה כאילו כבדרך אגב בזמן שחיטטה
במקרר שלי  "את בעצמך טענת שאני קרה " "לא אמרתי לך להתמכר
לרגשות סינטטים"
"אני לא מכורה! " הכרזתי ופניתי לחפש את הספר שקראתי לפני
שהלכתי לישון. "את מכורה" הפטירה לעברי ויצאה מהחדר. לאחר שהיא
יצאה התייאשתי מלחפש את הספר ולקחתי את העיתון. פתחתי את
העיתון בעמוד אקראי, הכותרת היתה -
קבוצות תמיכה
- בואו להרגיש רגשות אמיתיים - מפגש ימי שלישי 8 בערב באולם
הספורט של בית הספר היסודי רקפת.
איזה שם מגוחך לבית ספר - רקפת, אני עצמי למדתי שם.
גזרתי את המודעה, יצאתי בהפגנתיות מהחדר ותליתי את המודעה על
לוח השעם בכניסה לדירה "הנה, אני אלך ! זה מחר " הכרזתי בפני
שותפתי לדירה, "תלכי רק אם רוצה ללכת, רק אל תתמכרי גם לזה "
"תודה באמת" אמרתי וחזרתי לחדרי .
ערב למחרת ניגשתי לפגישה באיחור אופנתי של חצי שעה, כשנכנסתי
לאולם ספורט השתתקו כולם. איזה בחור משגע פינה לי מושב לידו
והפגישה המשיכה שוב. אותו בחור משגע שפינה לי כיסא התברר כמנחה
הפגישה.  "אני אתחיל שוב בשביל המאחרת, שלום, שמי גלעד אני נקי
כבר יותר משנתיים, מה איתך המאחרת?" אמר והפנה את מבטו אליי "
דבר ראשון יש לי שם, אני עתליה ואני אדם קר בלי הרגשות
הסינטטים" ציפיתי לקריאות We Love You  אבל כולם היו אנשים
קרים בדיוק כמוני.
"עתליה אני שמח להגיד לך שרגשות סינטטים הם לא הפתרון. אנחנו
נלמד להרגיש באמת " גיחכתי מבפנים ולפי ההבעות של כולם כנראה
שגם הם גיחכו מבפנים. בהסתכלות על הקבוצה הבחנתי בעובדה
הברורה, חוץ ממני ישנה רק עוד בחורה אחת בחדר, אבל היא היתה
עסוקה מידי בלמדוד את הזמן לסוף הפגישה. וכך בלי לשים לב עברה
שעה והפגישה נגמרה, כשהתארגנתי ללכת ניגש אליי גלעד "תשמעי,
אני לא נוהג ככה בדרך כלל, אבל ... יש לך תוכניות לשישי? "
"לצאת עם חברות, אבל הן יבינו" הוא חייך והשאיר בידי פתק בו
היה כתוב שם המסעדה והשעה. שותפתי התלהבה למדי מהעניין והתרשמה
אף יותר כאשר זרקתי את הלב החדש לפח.
הזמן עבר וברשימת הקניות שלי נותר רק הטישו, כי התחלתי לבכות
בסרטים. אני וגלעד יצאנו חצי שנה.
יום אחד הוא הגיע לדירה והודיע לי שהוא עובר ושהוא מרגיש שהקשר
בינינו מיצה את עצמו. כשעזב בכיתי, הבנתי שהוא לימד אותי את
משמעות הרגשות האמיתיים.
חזרתי לסינטטים.