היום הייתי אצל אצל חברה שלי. החברה שלי!. ביחד כמעט 7
חודשים  וכבר לא ברור למה אנחנו ביחד. פעם הבעיה היחידה היתה
שלא היה נעים לי להיות איתה לייד חברים שלי. כשהיא הייתה לידי
הייתי בוגר והם נראו כמו ילדים מטופשים. אבל הייתי צריך לבחור
בין החברה לחברים כי לא יכולתי יותר לסבול את עצמי מתמרן
ביניהם. עכשיו אני מצטער שאין לי יותר חברים, ואני תקוע איתה
מנסה להבין מתי הפכנו להיות זרים.
תמיד צחקתי על חברים עם מערכות יחסים ארוכות, אמרתי להם שחברה
זה לא כמו קבוצת כדורגל, ושחייבים להתאוורר ולקחת קצת זמן
למחשבה לבד. שחברה זה לא נישואים, ואחרי שמתגרשים אפשר עוד
לדבר ולהכין ביחד שיעורים. אבל אני, אני לא זוכר מתי בדיוק
נעלם החיוך שהיה מרוח לי על הפנים 7 חודשים, ומתי נגמר סתם ככה
על מה לדבר. אולי בעצם זה קרה כי כשהלכו החברים נשארה רק אהבה.
והיא פשוט שרפה את עצמה.

לאונרד ולך