מוקדש לעדן הל שאוהבת סיפורים ואוהבת לחלום כמוני...

קטע קצר וישן (מתוך סדרה כלשהי שהתחלתי לכתוב).
שכתבתי לפני שנתיים- שלוש וחברה הכריחה אותי לעלות אותה, ואני
לא הכי אוהבת אותה, אחת מהיצירות הכי פחות טובות שלי, אבל
תיהנו.

"תודה, סם", חייכתי אליו ולפתע הייתי בין זרעתיו ועוד מיזמתי!
סם נראה מופתע, אבל עדיין שיתף פעולה וחיבק אותי בחזרה. הוא
צחק, "באמת שאין על מה, סאם."
התחלתי להרגיש מוזר. תמיד הרגשתי מוזר בחברתו, אבל זה היה משהו
אחר. חשתי מין גל חום מוזר מציף אותי ואני שוקעת בתוכו.
חשתי שאני בוטחת בו סוף כל סוף (באמת שהגיע הזמן אחרי שנים של
שנאה ומריבות). ובפעם הראשונה שמחתי שהפכנו להיות ידידים כל כך
טובים. "אתה ידיד טוב", לחשתי באוזנו של סם, "לא הייתי יודעת
מה לעשות בלעדייך". שמחתי שהוא הסכים לעשות לי טובה וללכת איתי
למסיבת השנה בגלל שבסופו של דבר סקוט הזמין את לילי ולא אותי
כמו שקיוויתי. ואני נשארתי בלי בן זוג. ומיד חשבתי על סם שבזמן
האחרון התחלנו להסתדר.
סם הצמיד אותי אליו וקצות אצבעותיו נגעו בגבי. עברה בי
צמרמורת. מוזר, מעולם לא עברה בי צמרמורת כאשר סם נגע בי. סם
הרפה ממני ואני התרחקתי ממנו באיטיות. ככה עמדנו, פנים מול
פנים, קרובים וצמודים זה אל זו. סם הביט בעייני. הבטתי בחזרה
בעיניו.
הרגשתי את נשמתו הנעימה של סם על לחי. שפתיו רפרפו על לחי.
ידעתי מה הולך לקרות, אבל לא נרטעתי. גם אם הייתי רוצה- לא היה
לי זמן. שפתיו חיפשו את שפתיי. שפתיו רפרפו על שפתיי ואז נצמדו
לשלי. עצמתי את עיניי, פיו היה חם. הוא הניח את ידו על לחי
וליטף אותה ואת ידו השנייה שם על גבי. התחלתי לרעוד, לא מתוך
קור אלא מתוך לחץ. שקעתי בתוך גל החום. זרמים מוזרים ונעימים
עברו בגופי. הזרמים התחילו לזרום מפי אל פניי וכך אל שאר גופי.
נצמדתי אל סם. אני לא יודעת למה. אבל העדפתי להתנשק איתו מאשר
לראות מה יקרה אחרי הנשיקה...