הכל מסודר במשבצות משורטטות ובכל אחת מהן מוצבת אני.
ואני מתאימה לשם שזה כואב.
ועירומה אני.
ילדה ממחזה אני.
ויפה, יפה כבובה של חרסינה.
והקריאה "אמנות" מתפרצת מידיי, מתפרצת משפתיי, מתפרצת מעיניי,
מתפרצת מריאותיי. ובטני מתוחה כסדין. ומכפות רגליי צומחות
שושנים אדומות שושנים אדומות ועולות מתפתלות מלטפות  וכלונסאות
רגליי גן פורח של שושנים.
ומתפתלת אני בכאילו ריקוד ורקע של ניאון חיוור מבקע את גבי
ולכל אחת מחוליות שדרתי נותן שם. ורוקדת אני בכאילו התפתלות
ורוק ניגר מפי מפי ורוק נוזל על כל כולי מרטיב את בטני בטני
המתוחה משתפל במורדות מפשעתי החמה, הו, מפלים, אשדות גועשים
משקים את גן השושנים שושנים ואני קירות ואני נהרות נערות
בתולות תמימות ויפות.
החמה שוקעת ישר בין רגליי ונולדת בבוקר מעומק מתניי ועולם בלי
יופי משוח בדם ועולם של יופי בכוח הדם וכמיהה וכמיהה זה הכל
הלקאה ואני זה אני בכל משבצותיי ואני חיה בכוח התבנית
(ערפל בתבנית / ערפל בתבנית)