פה זה לא כמו שם, כאן אין דברים כאלה, הכל הרבה יותר מוזר. יש
פה גם דברים אחרים כאלו שלא ראיתם אף פעם.
ואם מסתכלים ממש ממש טוב, אפשר לראות אותו, אברי מלמד,
הוא מלמד פה כל הזמן, ותמיד כולם אומרים "אברי מלמד אותנו",
אותי זה אף פעם לא הצחיק, אבל זה הוא.
אתם בטח שואלים את עצמכם מי אני, אני אברם פריזל, ואני גר בארץ
יום חול, אתם שואלים מה הקשר לאברי? אני לא הייתי שואל, יש
דברים שעדיף לא לרשום ולא לשאול, ואני לא יודע מה אני עושה פה
ומה אני רושם, "תראה איזה  עקום גוטלר".
" הוא תמיד היה עקום" אמרתי לעצמי, בעצם אף פעם לא חשבתי עליו,
פה הרוב עקומים, יש פה עדה כזאת "העקומים", כמו פריקים אבל
לא...
פעם הם שלטו פה והיה טוב ואז הגיע ההוא נו איך קוראים לו, אברי
, מאז שהוא הגיע הכל שונה, מאז שהוא הגיע אנשים מקיימים יחסי
מין כל הזמן, אימהות עם אבות, בנים עם בנות, נדל ואימהות...  
פעם הכל היה כל כך יפה עכשיו הכל מכוער, כמוכם. אתם בטח לא
מבינים, נדל מה הקשר? אז אני אסביר לכם, נדל זו תולעת ענקית
אבל ממש ענקית, בערך 4 יש גם כאלו שאומרים שהם ראו 7 אבל אי
אפשר להאמין לכולם פה, אז בקיצור התולעות האלו מזיינות פה
בקצב, כל היום ובגלל שפה ארץ יום חול אין כאן חגים ושבתות, הכל
יום חול כל הזמן עובדים.
יש לנו המנון שנותן בנו תקווה, כל פעם שאני שומע אותו אני
מתמלא תקווה, הוא הולך ככה:
היום יום שישי, היום יום שישי, מחר שבת מחר שבת שבת מנוחה.
אחח ההמנון, איש דגול מי שהמציא אותו, איך קראו לו משהו
אלוהים, או רבי  משהו לא זוכר, אבל לא הרבה אהבו אותו, אחרי
שהוא מת מצאו בבית שלו מלא דברים איזה שהוא ספר גדול כזה, כמו
טלנובלה ספרדית קראו לזה תנ"ר או תנ"ח לא זוכר, ומצאו גם דף
שרשום עליו ההמנון.

הלכתי עם הסיפור הזה לאתר הבמה, ניסיתי להתקבל, אבל אמרו לי
שזה חרא של סיפור, הם צודקים זה באמת חרא סיפור, אחרי שחזרתי
משם, הוצאתי את הדף מהניילון והוספתי את ה- 3 שורות האלה, כדי
שתדעו שאני יודע שזה חרא של סיפור.