את בת 22.
כבר לא ילדה. בקושי אשה.
את בת 22.
אז שאי תודה, בבקשה.
עד אתמול היית ילדה,
בלי מחוייבות, בלי הכרת תודה.
הגוף שלך כמו פוסל בשיש לבן,
צח, נקי, טהור כמו ענן.
אבל היום את בת 22,
וזו כבר סיבה למסיבת-גן.

הגוף כבר פורק עול, אין לו מה להפסיד.
גם דמותך שבמראה פתע לא מפחדת להגיד.
שהגשמיות שלך מרימה ראש, ואין לה ממה לפחוד,
הגוף שלך פורק עול, הוא מציף אותך בריחות.
בגילך, ילדה, למרות שזה אישי,
בחורות מתחילות כבר להפליץ חופשי.

המבט אותו מבט, העיניים מעט יותר עייפות,
כחולות כמו הים, מסתוריות כמו צדפות.
ריחו של גופך כבר אינו כה חמקמק.
ריח המחזור כבר אינו כה מתקתק.
כפות רגלייך זקוקות לרחיצה באופן מעמיק,
וצריך יותר מספוג רטוב כדי לנקות את הנרתיק.
היום את בת 22, ילדונת.
אז מה דעתך על איזו מקלחונת?

בגיל 22 התשוקה עולה לשמים.
הרי עד אתמול היית נורמלית, והיום את לא יכולה לעצור את
הידיים.
פתאום כל עירטול על המסך שולח אותך נוטפת  לחדר,
להתחכך בצעצוע אהוב, בכרית או בסוודר.

כל גבר עכשיו הוא חתן פוטנציאלי,
כל עמוד חשמל יהיה מעתה רמז פאלי.
כשאומרים לך לרדת, זה לא לרחוב,
בגילך פשוט חייבים מישהו לאהוב.

את בת 22, ואין מה לעשות.
אי-אפשר לדחות את הקץ, ואין טעם לנסות.
אז שבי, תכתבי עוד שיר, תחכי לאחד.
תביטי במראה, שוב תעשי ביד.
את בת 22, גסת-רוח והמונית.
את בת 22, בוטה ובהמית.
בגילך, אמא כך אומרת, הייתי נשואה כמעט שנתיים.
בגילך, אני לוחשת לה, אני כבר לא אהיה בת 22.