הם קראו לו ל"הדרן"
והוא בכלל ביישן,
עייף, או לא מוכן,
זה לא משנה לו.
הוא ישוב אל הבמה,
וייתן את הנשמה
הוא די רגיל לרעוד,
כשהם מביטים בו.

וההצגה נמשכת,
הבטן מתהפכת,
והוא קופא מקור,
בגשם אור-זרקור.

הוא מביט אל שורות רחוקות,
מסנן בין מועקות,
שעה שלבו נשבר,
הוא עצמו, שובר קופות.
ואז מאלתר, שולח עוד בדיחה,
והם לא יראו,
על פניו,
מסיכה.

וההצגה נמשכת,
המסיכה מתהדקת,
והוא לבדו,
קופא מקור,
בגשם אור-זרקור.