הוא נולד באשפה. לא, אל תרחמו עליו, עדיין לא, הוא לא הכיר שום
מקום אחר. הוא היה מאושר בחלקו. אהב את עולמו והאמין שעולמו
אוהב אותו. לכן לא התפלא כשבאה אליו הפיה והעניקה לו שלוש
משאלות. הוא לא היה צריך לחשוב הרבה. מיד ביקש להיות החץ הכי
טוב באשפה. לראשו נתנה צורה חדשה, יוצאת דופן בחודה. גבו נזקף
והתגמש. נוצותיו סותתו בקפידה והעניקו לו דיוק. הוא הפך לחץ
ללא כחל וסרק. לחץ הטוב באשפה.

יד נשלחה לאשפה, ושלפה אותו, לכל היה ברור, אם היד בוחרת בו
המטרה ודאי נעלה. כשנשלף הריעו לו החצים האחרים. הוא עזב את
האשפה בתשואות והיה גאה ומאושר. בדרך אל המטרה, שאכן היתה
חשובה כפי שכולם ציפו, בעודו עף את מעופו המושלם, לפתע התחוור
לו שזו עלולה להיות דרכו האחרונה. הוא קרא לפיה והביע משאלה.
לא להשבר לעולם. הוא פילח את המטרה שהיתה קשה מצור ולתדהמת
כולם נשאר שלם, חץ מושלם כשהיה.

הוא חי שנים רבות והכריע מטרות אין ספור. אך כששבה והופיעה
הפיה כבר ידע מה תהיה משאלתו הבאה. הוא ביקש להיות קשת, קשת
מושלמת. כך יוכל להכריע קרבות שלמים. הוא הפך לקשת והיה מאושר.
בשבוע תרם יותר ממה שכחץ תרם בשנה.

מקץ שנים רבות, מקץ קרבות וקורבנות רבים. מקץ זמן רב שלא נתן
אף אות בגופו. הוא מצא את עצמו בוכה בלילות לבדו. הוא רצה
להאמין בעין המכוונת. אך כבר לא נותרו לו משאלות.