אני חש כאילו נפלתי במפתיע לתוך מים עמוקים,
ואני אובד עצות עד כדי כך,
שאין בכוחי למצוא אחיזה לרגלי בקרקעית,
וגם לא לשחות על פני המים.

אני מרגיש כאילו אני קלוע בין השמיים והארץ,
אני לא יכול לשבת ולא לעצור.
אני מרגיש שאני מרחף באויר כאילו שאין שום דבר מסביבי.
חוץ מרעשים שנשמעים כמו פעימות השעון
שמתקתקות לי באוזן כל שניה ושניה.
אני לא רואה את השעון אבל אני מרגיש
שהוא כל הזמן נמצא מאחורי גבי.
וכשאני מנסה למצוא אותו כל פניה עם הראש שאני עושה
אני רואה את הפנים שלך שמהבהבות מתוך תמונה
שנמצאת בזיכרון ואת הלב שלך שדופק כל כך חזק
שאני חושב שעוד מעט ויתפוצץ.
וככל שחזק יותר, אני מנסה להגיע אליך
כך את נעלמת מעיני ולא משאירה עקבות,
כך שאין לי שום דרך למצוא אותך.

פתאום לפתע כאילו מתוך ייאוש או תקווה
אני עולה למעלה לרקיע על ידי רוח חזקה.
עד שאני נתקל במלאך. וכשאני מסתכל על המלאך
אני רואה בעצם ילדה תמימה ואני מבין
זו אותה ילדה שמהבהבת אצלי מתוך תמונה שבזיכרון.
וכל מה שיכולתי לבקש מתגשם.
מעכשיו המלאך היא השומר שלי.
אני חוזר לארץ בידיעה שמישהו שומר עליי מלמעלה
ויודע שבעתיד אני אצטרף אליו לתמיד.