הרגשות שלי נהיו פיזים פתאום ואני סוחט אותם כמו מיץ תפוזים רק
שאגע בך, ואנשק אותך עוד ועוד.
מקשיב לך נושמת בעורפי, רואה אותך מנמנמת על הכרית שלי, כך כל
טוב לי כשאת לצידי, אז שוב הבנתי כמה שאני באמת אוהב אותך.
אני שומע אותך לוחשת את שמי מתוך שינה, אני מלטף אותך ומחייך
כאילו כלום לא קרה, ואין מחר אצלי במודע.
המעבד שלי עובד שעות נוספות, עושה חישובים מיותרים, מוצא
ניצוצות של תקווה, אך גם המציאות לוחשת את בשמי.
ואז אני נזכר שזה נגמר והדמעות זולגות להן וממליחות את שפתי,
הטעם המר בפי, אצלי הכאב והאושר הולכים יד ביד אני לא מצליח
לעצום את עיני, אני רואה אותך בדמיון שלי, את כל כך יפה פתאום
ומושכת נורא, שוב כואב לי אך אני ממשיך להיאבק במחשבות, אני
שוב מדמיין אותנו ביחד ולא שם זין על המחשבות, אני אוהב אותך
ורוצה להיות אתך, Access Denied מצוות לי המוח, אזור סגור, אל
תמשיך אחרת זה יכאב (יותר).
אולי אנסה לפצח את הצופן?
איפה זה מסתתר לי, האושר שזורם לי בגוף ומציץ מידי פעם, ומזכיר
לי:
"היי אני כאן, תשתמש בי, תהנה ממני כל עוד תוכל, תעשה דיי בכדי
שאצא."
והכאב מוסיף:
"גם אני כן, אנחנו חברים טובים עכשיו, תמשיך להזין אותי ואז לא
אמות."

אוי אוי אוי... אני ממלמל לעצמי עכשיו, הנשימה נהיית כבדה
יותר, אני מדליק עוד סיגריה, ושאול עצמי את אותן שאלות, ושוב
אומר שהזמן הוא הגורם המכריע, אולי הזמן גם יהיה חבר טוב שלי.

אני לא חוזה את העתיד, ומי יודע מה יהיה מחר,
אבל אני כן יודע שאני אוהב אותך, ואוהב אותך לנצח.