כשהייתי בת 8 רציתי להיות בת 12.
כשהייתי בת 12 רציתי להיות בת 14.
כשהייתי בת 14 רציתי להיות בת 20.
אם ככה, בשביל מה אני פה? בשביל העתיד שהוא אף פעם לא מספק?
שאיפות, אני חיה בשביל המחר, ומחר אני שוב אחיה בשביל המחר.
אני רוצה לחיות את הרגע
אבל הרגע תמיד בורח לי
הוא תמיד דקה אחת לפניי ומסרב לבוא.
ומה זה הרגע הזה?
זה השיא של החיים העלובים שלי, זו המטרה אשר בשבילה אני חיה.
זה מאכזב לחשוב שחייתי 15 שנים בשביל רגע אחד,
אבל זה אפילו מפחיד לחשוב מה יקרה אחריו...
האם אני אמות?
האם פירוש הדבר היא שאני חיה בשביל למות?
ואם יש חיים אחרי המוות,
האם פירוש הדבר הוא שאני מתה בשביל לחיות?
ולחיות בשביל למות ולמות בשביל לחיות, ושוב אנחנו חוזרים
להתחלה,
האם זה אומר שהגענו לסוף?
מה המטרה של כל הסיפור?
האם יש הבטחה לשוקולד כמו שהיינו קטנים?
האם יש פרס למנצחים?

לא

אנחנו צריכים לחיות את הרגע... וכל רגע רוצה לקבל יחס מיוחד...
לא?
אבל אם כל רגע יהיה מיוחד אז הם פשוט ייבלעו אחד בשני ויהיו
לאותה שיגרה רגילה ומשעממת... עד שנתחיל לחלום על המחר, על
הרגע, שיהיה המיוחד מבין הרגעים...
ושוב חזרנו להתחלה, שהיא בעצם גם סוף, שהוא עוד התחלה, של
סוף...

ואולי כל רגע הוא מיוחד? והם הפכו ככה סתם לשגרה?
זה אומר שאנחנו צריכים לחיות כל רגע את הרגע ולא לחשוב רק על
מחר,
לא?