מוקדש לטל ומור.
אני תמיד יאהב אותכן ואני יודעת שאם אני אצטרך אתן תעשו את זה
בשבילי...


"את ילדה יפה, יש לך פוטנציאל, עיניים ירוקות כאלו לא רואים
בכל יום.
ותלתלים כאלו מיוחדים.... אין כבר יש את זה רק בסרטים כשעושים
בייביליסט. אבל מה? הגוף הורס.
את ילדה יפה, ממש יפה, כמו דוגמנית על רק תורידי את המשקל."
זה מה שהיו אומרים עליי.
לא הרגשתי בנוח עם עצמי.
לא הייתי שמנה לא הייתי רזה פשוט קצת מלאה.
וזה תקע אותי.
הייתי כ"כ קרובה להיות שמנה וכ"כ קרובה להיות רזה.
האמת... לפעמיים הפריע לי הגוף שלי.
אבל לא עשיתי עם זה משהו.
פעם אחת ניסיתי לעשות דיאטה והפסקתי באמצע.
ידיד שלי אהב אותי כמו שאני, זה לא הפריע לו.
אבל לי זה הפריע ואז הכול השתנה....

ישבתי מול המחשב והייתי באיי סי קיו.
"מה המצב מותק?" שלחתי לו.
ומשם התחילה השיחה.
אני לא זוכרת איך זה בדיוק קרה אבל דיברנו עלינו, על העתיד
שלנו, ואיך יכולנו להיות בתור זוג.
"חחחחח... תהייה רציני רגע אביב.
אתה באמת מסוגל לראות אותי ואותך בתור זוג?" שאלתי.
ידעתי שאני רוצה שהתשובה שלו תהייה כן.
אביב היה ילד יפה, היה לו גוף והיה לו אישיות.
אהבתי אותו בתור ידיד אבל רציתי אותו.
היה בו משהו.... משהו שפשוט רציתי! ולא ידעתי להגדיר מה זה...
"האמת... אני מסוגל לראות אותנו ביחד.
מה לא נהייה זוג יפה?!
את עם היופי שלך ואני עם המהממות שלי!!!! אוי אני כבר רואה את
זה!" הוא אמר.
לא הייתי בטוחה אם הוא צוחק או לא.
אז העדפתי לסיים את השיחה למען הידידות שלנו.
כשנכנסתי למיטה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.
פתאום כ"כ רציתי לנשק אותו, רציתי שהוא יהיה שלי, שלי ורק
שלי.
רוב הלילה לא ישנתי מרוב המחשבות עליו.
פתאום התיאור שלו לאייך שנהייה זוג קסם לי.
למחרת כשדיברנו באיי סי קיו העלתי את הנושא עוד פעם.
" אביב היית רציני אתמול כשאמרת שאתה יכול לראות אותנו ביחד?"
שאלתי.
"כן בטח שהייתי רציני. קצת נסחפתי עם המהממות שלי אבל חפיף...
למה את שואלת את זה פתאום?"
"סתם..."
"אין אצלך דבר כזה סתם, הכול עם סיבה."
"סתם כי זה גרם לי לחשוב..." אמרתי.
"על מה? עלינו?"
"כן גם...."
"על מה עוד?"
"דיי אביב אתה יודע שאני לא אוהבת לעשות את השיחות האלו באיי
סי קיו...."
"טוב סבבה אני מתקשר."
לא הספקתי לשלוח לו את ההודעה והוא כבר היה על הקו.
"נו ספרי לי!" הוא אמר.
הקול שלו היה כ"כ עדין ומתוק....
"ואתה יודע שגם לא בטלפון! אביב פתאום אתה לא מכיר אותי?!"
שאלתי עם נימה של צחוק בקולי.
"בטח שמכיר.... חשבתי שתחרגי מהמנהג שלך בשבילי."
"חחחחחח טיפש...."
"טוב אם לא בטלפון ולא באיי סי קיו אז אני בא אלייך.
יאללה ביי."
"רגע אביב..." אבל הוא כבר ניתק.
רצתי לחדר ולבשתי עליי ג'ינס ונשארתי עם החולצה הקרועה שלי.
"היי." אמרתי כשפתחתי לו את הדלת.
"איך התגעגעתי אלייך!!!!" הוא אמר ותפס אותי בזרועות שלו.
"דיברנו לפני שיצאת ודיברנו כל השבוע."
"אבל זה לא אותו דבר... שנה שעברה היינו רואים אחד את השני כל
יום עכשיו כבר לא. אבל אני לא אסטה מהנושא. מה רצית לומר לי?"
הסתכלתי עליו במבט כ"כ מיואש לא ידעתי מאיפה להתחיל ואיך לומר
לו את זה, פתאום הייתי נבוכה.
"בואי תשבי ותספרי לי." הוא אמר והושיב אותי על הספה מולו.
"תראה אביב. אנחנו ידידים כבר הרבה זמן ואני חולה עלייך!!!!
אבל לפעמיים, לפעמיים אני רוצה יותר מסתם ידידות, לפעמיים אני
פשוט רוצה אותך." אמרתי. הרגל שלי התחילה לרעוד, סימן
לעצבנות.
"יותר בתור חבר או בתור קטע?"
"אני לא בטוחה שבתור חבר כי אם זה ייגמר ברע לא נהייה יותר
ידידים אבל בתור קטע כן."
"בחיים לא ציפיתי לשמוע אותך אומרת את זה..."
"תראה אני יבין אם אתה לא תרצה אותי, כאילו תסתכל עליי, מי
יירצה אותי?!" שאלתי.
דיברתי כאילו בחיים לא הייתי עם מישהו, ואביב ידע שזה לא
נכון.
קמתי מהספה והלכתי לכיוון החלון, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים
כשהוא אומר לי שהוא לא רוצה אותי.
"את חושבת שאני עד כדי כך שטחי?
לורן אני יודע שיש לך בעיות עם הגוף שלך אבל את ילדה מדהימה!!!
יש לך אישיות שאני אוהב ואת יפה. וגם אני הייתי רוצה להיות
איתך בקטע."
הוא עמד מולי. הרגשתי כ"כ גדולה לעומתו.
הוא היה רזה.
הסתכלתי לו בעיניים וכ"כ רציתי פתאום לנשק אותו אבל התאפקתי.
"אז מה אנחנו?" שאלתי.
"אנחנו מה שתרצי שנהייה. את קובעת."
"אני רוצה אותך, אני רוצה קטע."
"רצית קיבלת." הוא אמר וליטף לי את היד.
הרגשתי כאילו עוד רגע אני נופלת מהרגליים שלי.
המגע שלו היה עדין ורך.
הוא עמד לידי, הסתכל בחלון ואז סובב אותי אליו.
הסתכלנו אחד על השני ולא אמרנו מילה.
אני הייתי שמחה וראו את זה על הפנים שלי כי החיוך פשוט לא ירד
לי מהפנים.  אבל עם כל השמחה פתאום נזכרתי במשהו.
התגובה של חברות שלי לזה שאני בקטע עם אביב....
"אביב אני יודעת שזה ישמע מוזר אבל אפשר לשמור את כל הקטע הזה
בסוד??" שאלתי.
"את מפחדת מחברות שלך?" הוא שאל.
"כן אתה יודע איך הן יכולות להגיב לזה אז עדיף שנחסוך את זה
לעצמנו."
"אם זה מה שאת רוצה אין בעיה."
"תודה." אמרתי.
המשכנו להסתכל אחד על השני ולא עשינו כלום.
"טוב יש לי שיעור פרטי אז אני צריך ללכת..." הוא אמר.
"טוב."
הלכתי איתו לדלת ולא רציתי לתת לו ללכת, רציתי שהוא יישאר.
"לורן.." הוא אמר.
"מה?"
הוא הניד עם הראש שלו לשלילה ולא אמר לי מילה ואז הוא תפס לי
את הראש ונישק אותי.
אחרי כמה שניות התרחקתי כי הוא היה צריך ללכת.
הוא פתח את הדלת ותפס אותי שוב ונישק אותי.
"ביי." לחשתי לו וסגרתי את הדלת.
התיישבתי בחדר שלי והרגשתי ממש שמחה.
ואני לא אחת שתמיד שמחה...
החברות שלי לא שמו לב לזה שפתאום אני ממש שמחה.
אף אחת לא ראתה שמשהו קורה לי.
כשאביב היה רושם שהוא לא בבית אני כבר הייתי על אוואי שרשום
ישנה.
תיאמנו את עצמנו ככה שאף אחד לא יידע מה יש בינינו.
כל פעם שהוא היה אצלי זה היה יחסית קצר, שעה אולי שעה וחצי.
ותמיד לפני שהוא היה קם מהמיטה בשביל ללבוש את הנעליים הייתי
תופסת אותו שוב ולא נותנת לו ללכת.
פחדתי מעצמי, מהתחושות שהתחלתי להרגיש כלפיו.
באחת הפעמיים שהייתי אצלו נסחפתי.
והמחשבה פשוט גרמה לי לפחד. אני לא יכולתי לעצור את עצמי והוא
כמובן לא יעצור אותי. פחדתי שפעם הבאה אני אסחף עד הסוף ואז
אצטער על זה. מאז שנסחפתי הכול השתנה.
אני התחלתי להתרחק והוא התחיל לזלזל בי.
כל זה קרה אחרי שהיינו חודש ביחד.
השיחות שלנו באיי סי קיו היו נתקעות, הן היו שיחות יבשות
וריקות.
הוא התחיל לדבר אליי בצורה מגעילה באיי סי קיו, וכשהיינו עם
כולם הוא עשה טובה שהוא בכלל אומר לי משהו. היחס הזה כ"כ עיצבן
אותי.
הרגשתי כאילו אני אחת מהחברות הסתומות שלו.
אביב ידע לשחק בבנות כמו שצריך. הוא היה מתנהג אליהן מגעיל והן
לא היה איכפת להן בכלל. הן סבלו הכול ובשקט. ואני לא התכוונתי
להיות אחת מהן...
"אביב אני צריכה לדבר איתך." רשמתי לו.
"על מה?"
"עלייך."
"מה עליי?" הוא שאל.
"לא עלייך זה יותר עלינו... אני חושבת שכדאי שנחתוך את זה."
"למה?"
"כי הרבה דברים משתנים בגלל הקטע הזה, גם אתה השתנית.
והכול מתחיל להשתנות ובסוף לא נוכל לחזור להיות מה שהיינו פעם.
אביב אני כ"כ אוהבת אותך ואני לא רוצה לאבד אותך...."
"טוב."
ידעתי שהוא כועס לפי התשובה שלו. לא ידעתי מה לומר לו אז פשוט
התנתקתי. למחרת כבר נסעתי לאילת עם חברות שלי.
כשהייתי שם חשבתי עליו כל הזמן.
התגעגעתי אליו כ"כ... הוא פתאום היה חסר לי.
רציתי שהשבועיים האלו כבר יעברו ואני אהיה איתו.

כשחזרתי הבייתה התחלנו לדבר באיי סי קיו.
"התגעגעת אליי?" הוא שאל.
"בטח שכן. ואתה אליי?"
"כן. למה התגעגעת יותר? לידידות או לקטע?"
הוא תקע אותי בלי מילים, לא ידעתי מה לענות.
בראש שלי ידעתי שאני צריכה להגיד לידידות אבל לא הצלחתי.
"לקטע... למה אתה?"
"גם. לורן זה חסר לי, את חסרה לי!!!!"
"אביב גם אתה חסר לי אבל אני מפחדת."
"מפחדת ממה?"
"מפחדת שתתחיל להתנהג אליי כמו לחברות שלך ושתתחיל לזלזל בי
ולא להעריך אותי."
"נשמה זה לא ייקרה. כי את משהו אחר אני מבטיח!"
"אז מה עכשיו? מה איתנו?"
"נחזור להיות מה שהיינו לפני שנסעת לאילת."
כל כך שמחתי כשראיתי את ההודעה הזאת.
רציתי כבר לראות אותו באותו יום אבל זה לא הלך.
וככה גם שאר הימים באותו חודש.
היינו מדברים באיי סי קיו ולא יותר.
וגם שם השיחות לא היו משהו...

בסוף החודש כבר התעצבנתי מזה שלא ראיתי אותו.
ואז הוא התחיל להיות ממש מגעיל אליי.
ובאותו יום רבנו. במשך כמעט חודש לא דיברנו.
"מצטער שלחתי לך את זה בטעות." הוא רשם.
"טוב." רשמתי.
"טוב."
"אוף דיי כבר אתה עם הטוב שלך!!!!"
"מה את רוצה?! את אמרת טוב אז אמרתי גם!"
"מה שאני עושה אתה גם צריך לעשות?"
"כן כי בא לי!"
"שאני לא אגיד מה לי בא..."
"מה בא לך?"
"בא לי לצעוק עלייך על הטמטום הנוראי שלך!!!"
"אני מטומטם?"
"כן!!!"
"למה אני מטומטם?"
"כי אתה לא מדבר איתי ולא מוכן גם להגיד למה."
"את רוצה אני אגיד לך..."
"כן אני רוצה."
ואז הוא התחיל לספר לי. והתחלנו לדבר על כל מה שקרה ועל היחס
שלו שהיה פשוט מגעיל.
"לא ידעתי שהתנהגתי אלייך ככה...
אני מצטער את סולחת לי?"
"כן." אמרתי.
ואז התחלנו להתכתב כמו פעם, לפני הקטע.
וכ"כ רציתי שהוא יישאל אותי אם אני רוצה לחזור לקטע.
"לא יודע." הוא רשם.
"מה לא יודע?" שאלתי.
"לא יודע..."
"נו מה אתה רושם לי משפטים בלי משמעות?!
לפחות תרשום משפט עם משמעות..."
"התגעגעתי אלייך זה משמעותי בשבילך?"
"כן... גם אני אלייך מאוד!!!" שלחתי לו.
"לורן אני רוצה לחזור להיות מה שהיינו..."
"גם אני רוצה."
"אז למה שלא נחזור?"
"אני לא מוצאת סיבה למה לא לחזור..."
הרגשתי כ"כ שמחה... שוב פעם הייתי מאושרת.
קבענו להיפגש יום למחרת.
אני הלכתי לישון עם הרגשה טובה בלב.
וכל שעה בלילה קמתי מרוב התרגשות וחשבתי עליו וחלמתי עליו כל
הזמן.
היום ההוא עבר לאט.
כל דקה נראתה כשעה.
אבל בסוף הוא הגיע. ואז הרגשתי כמו שהרגשתי פעם.
פעם כשאהבתי את רועי...
הייתי בטוחה שאני טועה ודיי התעלמתי מהתחושות האלו.
איך שהוא נכנס הוא נישק אותי.
לא רציתי לעזוב אותו אפילו לדקה.
עברנו לחדר שלי ואחרי שעה סתם שכבנו על המיטה ודיברנו.
הפעם ידעתי איך לעצור את עצמי ולא נסחפתי.
כשדיברנו הוא ליטף לי את היד ואני הרגשתי כ"כ טוב.
הכרתי את התחושה.
התחושה שהייתה לי עם רועי האהבה הראשונה שלי.
ידעתי שאני מאוהבת באביב, לא היה לי ספק לגבי זה.
פתאום הייתה דפיקה בדלת.
לא ציפיתי לאף אחד אז חשבתי שזה בטח השכנה רוצה משהו.
"רעות מה את עושה כאן?!" שאלתי כשפתחתי את הדלת.
"לורן את לא תאמיני מה קרה!!!!!
אוי אני צריכה לשבת! לא אני צריכה לבדוק אם הוא מחובר!
אני הולכת רגע למחשב שלך אני חייבת לבדוק אם קובי מחובר."
"רגע אבל רעות...." צעקתי.
אביב ישב בחדר שלי ושם היה המחשב.
רצתי אחריה בניסיון לעצור אותה אבל היא הגיעה לחדר לפניי.
אביב ראה אותה וישר לבש את החולצה.
היא עמדה בפתח המומה לגמרי עם עיניים בחוץ.
"תקשיב אביב אם יהיו לך עוד בעיות תגיד לי...
היסטוריה זו המומחיות שלי! הנה המחברת שלך.
ובקשר לגב שלך אני מצטערת שלא הצלחתי ממש לשחרר לך אותו עדיף
שתלך למאסגיסט. בוא אני אלווה אותך לדלת." אמרתי.
"מה היא עושה פה?!" הוא שאל.
"לא יודעת היא הפתיעה גם אותי!!! אל תדאג אני אגיד שבאת שאני
אעזור לך לפני המגן שלך בהיסטוריה ושהיית ממש תפוס אז הצעתי
לשחרר אותך. קח איתך את המחברת היא חשדנית מדי היא תחפש אותה
אח"כ אצלי...."
חזרתי בחזרה לחדר ורעות ישבה על המיטה עם פרצוף שאומר שהיא
בשוק.
"מה זה היה עכשיו?!" היא שאלה.
"זה לא מה שזה נראה...."
"זה נראה כאילו הוא היה בלי חולצה ושאת דחפת לו את המחברת
כימיה שלך ליד שלו בניסיון להשתיק אותי."
הייתי בשוק. היא הכירה את החפצים שלי יותר מדי טוב...
"לורן את רוצה לספר לי מה קורה פה??" היא שאלה.
"אבל את תכעסי עליי..."
"לורן בבקשה תספרי לי מה קורה פה."
התחלתי לספר לה את כל הסיפור שלי ושל אביב.
היא ישבה מולי והייתה דיי המומה.
"האמת... ידעתי שזה ייקרה מתישהו.
זה היה ברור כזה." היא אמרה.
"את לא כועסת עליי??" שאלתי.
"לא מתוקה אבל את יודעת איך הוא תשתדלי לא להיפגע."
"טוב ואם הוא שואל אז אני אמרתי לך שעזרתי לו עם היסטוריה והגב
שלו היה תפוס."
"טוב. לורן תבטיחי לי דבר אחד." היא ביקשה.
"כל דבר...!!!" אמרתי.
"אל תשכבי איתו. תשכבי רק עם מי שאת אוהבת, מישהו שיהיה לך
איתו משהו רציני. טוב? תבטיחי לי רק את זה?"
"כן.." אמרתי.

כמה ימים אחרי זה שמעתי את החבר הכי טוב של אביב מספר למישהו
מהשכבה שלנו על אחת שאביב הכיר.
"כוסית חבל על הזמן!!! יש לה גוף... דיי הוא כזה מזליסט!!!!"
כששמעתי את זה הרגשתי רע, פשוט רע.
לא רציתי שאביב יעזוב אותי בשביל סתם גוף.
באותו יום אביב היה אמור לבוא אליי.
חיכיתי לו במשך שעה והוא לא בא ולא הודיע כלום.
הוא גם לא היה באיי סי קיו ולא רציתי להיות נואשת ולהתקשר
אליו.
ואז התחלתי לחשוב, נזכרתי במה ששחר אמר על זאת שאביב הכיר.
אולי הוא כבר לא רוצה אותי כי לי אין גוף יפה....
לא אבל זה לא אביב הוא לא אחד כזה שטחי הוא בעצמו אמר את זה.
אבל שטחי או לא שטחי בכל זאת... דיי אני חייבת להרזות!!!
המחשבה הזאת בסוף הרסה אותי אבל לא ידעתי שזה מה שהולך לקרות
לי. יצאתי מהבית והלכתי לעשות קניות של מוצרים דיאטטיים.
כשחזרתי הבייתה אביב השאיר לי הודעה במחשב.
"לורן מותק אני מצטער שכחתי להגיד לך שאני לומד היום עד 3
וחצי. אני ממש מצטער מתוקה באמת שאני מצטער!!!"
אני בכל זאת חשבתי שהוא הבריז לי.
הכנסתי לעצמי את המחשבה הזאת עמוק לראש, את המחשבה שהגוף שלי
פשוט דוחה אותו.
"אם תרזי הוא לא יעזוב אותך, הוא יהיה שלך והוא בסוף גם יירצה
משהו רציני איתך." אמרתי לעצמי.
וככה התחלתי להכניס לעצמי רעל לראש.

וככה כל יום הייתי אומרת לעצמי את זה. הייתי מתעמלת ואוכלת
קצת.
האוכל כבר נראה לי כמשהו מיותר שאני כבר לא צריכה...
וכל המאמץ הזה השתלם בסוף כי אחרי חודש כבר ראו עליי תוצאות.
ומספר שבועות אחרי זה המשכתי לחשוב שאני צריכה להוריד במשקל
והורדתי עוד.  מאז שהתחלתי את הדיאטה כבר הורדתי 15 קילו.
אביב גם אהב את השינוי הזה. וזה היה הכי חשוב לי...
"לורן את באמת יפה!" הוא אמר כשהוא היה אצלי.
"תודה..." אמרתי והסמקתי.
הסתכלתי במחשב והוא ישב מאחוריי.
"לורן תעזבי את המחשב, תסתובבי אליי." הוא ביקש.
הסתובבתי עם הכיסא אליו וחייכתי אליו.
הוא היה כזה יפה, כ"כ אהבתי אותו...
הוא קם מהמיטה ונישק אותי.
הוא הרים אותי מהכיסא וחיבק אותי חזק.
נשכבנו על המיטה והתחלנו להתנשק.
ופתאום קלטתי את עצמי עירומה.
לא עצרתי אותו. היינו ביחד כבר חמישה חודשים וזה היה נראה לי
מתאים.
כ"כ רציתי אותו ואהבתי אותו שלא שמתי לב למה שאני עושה.
על מה שקרה באותו יום לא סיפרתי לרעות, לא רציתי שהיא תכעס עלי
כי ביני ובין אביב לא היה משהו רציני.

חודשיים אחרי זה המשכתי להאמין שאני שמנה.
רציתי שאביב ירצה איתי משהו רציני ולא סתם.
אז אמרתי לעצמי שזה בגלל הגוף שלי.
אז המשכתי להוריד במשקל.
לפעמיים הייתי מקיאה את מה שהייתי אוכלת.
ובמשך זמן קצר הורדתי עוד 5 קילו.
כבר הייתי ממש רזה בצורה מוגזמת.
אבל אני לא ראיתי את זה. זה היה נראה לי נורמאלי ויפה.
"לורן מה את עושה היום?" שאל אותי אביב באיי סי קיו.
"אממ... שום דבר מיוחד למה?"
"אני צריך לדבר איתך. אני יכול לבוא אלייך?"
"כן בטח."
"טוב אני יוצא עכשיו ביי."
אביב הגיע עם פרצוף מודאג.
פחדתי מהפרצוף הזה...
"מה קרה?" שאלתי.
"תירגעי אל תילחצי בואי נישב."
התיישבנו על המיטה שלי וחיכיתי שהוא יגיד משהו.
"לורן את שמת לב למראה שלך בזמן האחרון?" הוא שאל אותי.
"בטח ששמתי לב. העלתי חצי קילוגרם!" אמרתי.
"לא לורן... את הורדת מלא!!! בהתחלה עשית דיאטה והורדת מהמשקל
שלך וזה היה יפה, נורמאלי.
עכשיו המשכת להוריד עוד מהמשקל ואת רזה כמו מקל.
לורן את אנורקסית!!!!
למה את עושה את זה לעצמך??" הוא שאל.
לא יכולתי להסתכל לו בפנים ולא ידעתי מה לומר לו.
"תגידי לי את האמת בבקשה..." הוא ביקש.
"הורדתי במשקל בגללך.
במשך הזמן התאהבתי בך. וחשבתי שהכול בינינו בסדר ושאתה רוצה
אותי.
ואז שמעתי את שחר מדבר על אחת שהכרת אחת עם גוף מהמם ונכנסתי
לפאניקה, לא רציתי שתעזוב אותי פתאום. רציתי שתישאר שלי... לא
רציתי לאבד אותך כי לי אין גוף יפה. ובאותו יום היינו אמורים
להיפגש ולא באת והייתי בטוחה שזה בגללי בגלל הגוף שלי. אז
התחלתי לעשות דיאטה. ואז אתה רצית אותי יותר. אני זוכרת שאמרת
לי שאני יפה... ובאותו יום שכבנו. ומאז ששכבנו אני פשוט אוהבת
אותך יותר וכ"כ רציתי להיות איתך במשהו רציני ולא סתם משהו."
עצרתי ונשמתי, הדמעות חנקו אותי לא יכולתי להמשיך לדבר...
"אבל למה המשכת להוריד במשקל??"
"כי אני אוהבת אותך אביב! אני לא יכולה עם המצב ככה...
אני לא יכולה להיות סתם עוד קטע אני רוצה יותר, אני רוצה
מחויבות, אני רוצה שתהייה לי הבטחה שאתה שלי ולא של אף אחת
אחרת.
ואז חשבתי שאתה לא רוצה אותי בגלל הגוף שלי, חשבתי שהוא דוחה
אותך. אז המשכתי להוריד במשקל עד שיהיה לי גוף רזה."
אמרתי והמשכתי לבכות.
"אני לא מאמין שאני עשיתי לך את זה...
אני מצטער לורן."
הוא חיבק אותי ואני בכיתי בידיים שלו.
"לורן אני מצטער אבל אני פשוט לא אוהב אותך ככה.
בתור ידידה אני אוהב אותך ואת מאוד חשובה לי אבל לא בתור יותר
מזה.
כן יש לי משהו כלפייך אבל לא אהבה.
ואני מצטער אבל אני לא יכול לתת לילדה יפה כמוך להרוס את עצמה
בגללי. אני מצטער שאני עושה לך את זה לורן אבל אני חושב שכדאי
שנחתוך את זה עכשיו." הוא אמר.
אני ישבתי על המיטה והמשכתי לבכות. אביב לא ידע מה לעשות אז
הוא נישק אותי בלחי לחש לי שהוא מצטער והלך.
ואז עוד פעם נזכרתי ברועי האהבה הראשונה שלי, ובאיך שהוא פגע
בי.
התקשרתי לרעות וביקשתי ממנה שתבוא אליי.
סיפרתי לה את הכול, למה הרזיתי, למה המשכתי להרזות וששכבתי עם
אביב.
"את שכבת איתו?! אבל ביקשתי ממך!!!" היא אמרה.
"אני יודעת..." אמרתי והמשכתי לבכות.
"לורן אני לא יודעת מה לומר לך אני פשוט לא יודעת!"
"אבל רעות את חייבת להבין אותי!!!" צעקתי ובכיתי בקול.
"להבין מה? מה יש להבין פה?!"
"את יודעת איך הייתי שבורה אחרי רועי.
חשבתי שיותר אני לא יאהב אף אחד, כאילו אין מחר בשבילי.
את ידעת איך הייתי שבורה. לא רציתי להמשיך לחיות!!!!
ואביב גרם לי להרגיש טוב...
ואז התחלנו להיות ביחד.
ושמעתי את שחר  אומר משהו על אחת שאביב הכיר עם גוף יפה.
וחשבתי שאם אני אוריד במשקל אביב יירצה אותי אז הורדתי במשקל
והמשכתי להוריד במשקל עד שנהייה לי גוף כזה.
ושכבתי איתו כי אהבתי אותו ואני עדיין אוהבת אותו!
רעות את חייבת להבין אותי!!!! אני אוהבת אותו!
הוא גרם לי לרצות לחיות. הייתי באמת שמחה!
ואת יודעת איזה שנה קשה עברה עליי אחרי רועי....
והייתי מאושרת עם אביב ממש מאושרת! וחשבתי שאם אני אשכב איתו
הוא גם יתאהב בי בסוף. ולא ידעתי שאני אטעה ככה.
לא ידעתי שאני אאבד אותו בגלל הגוף שלי.
בגלל הגוף הרזה שלי. הרזיתי בשבילו ואיבדתי אותו בגלל זה...
רעות אל תכעסי עליי... אל תכעסי עליי שלא סיפרתי לך וששכבתי
איתו.
אני מצטערת רעות! אני מצטערת שבגדתי בך ככה!!!" אמרתי ובכיתי
ממש כמו ילדה.
רעות הייתה המומה היא גם בכתה.
היא רק חיבקה אותי חזק ולא אמרה מילה.

רעות גרמה לי לאהוב את עצמי עוד פעם, היא גרמה לי להאמין שיש
לי גוף רזה יותר מדי רזה ושאני צריכה להשמין.
בזכותה יצאתי מכל הדיכאון הזה והתחלתי לאכול עוד פעם.
זה היה קשה לאכול בכאלו כמויות כי הייתי מגבילה את עצמי עם
האוכל ועכשיו כבר לא הייתה הגבלה ולא הייתי רגילה...
אם רעות לא הייתה עוזרת לי הייתי ממשיכה להרזות עד שהייתי
מתה.
אבל בזכותה העלתי 7 קילו והגוף שלי חזר להיות יפה.
כמה חודשים אחרי זה נפגשתי עם אביב וכולם.
כל הערב אביב הסתכל עליי ואני עליו.
כ"כ רציתי להיות איתו עוד פעם...
אבל לא אמרתי לו את זה, לא רציתי להיפגע עוד פעם.
העדפתי להתרחק ולהתאושש מעוד אהבה נכזבת.
יום למחרת דיברנו באיי סי קיו.
עבר מלא זמן מאז שדיברנו, כי אחרי שסיפרתי לו הכול התרחקנו
לגמרי.
השיחה התחילה כרגיל עם אותן החקירות של אביב לגבי החיים שלי.
"אז מה? יש לך מישהו?" הוא שאל.
"לא.  ולך?"
"לא. אבל יש מישהי שאני חושב שאני רוצה.."
"אה וואלה?! טוב שיהיה לך בהצלחה! אני בטוחה שבסוף תשיג
אותה."
רשמתי לו.
המחשבה שלו עם מישהי אחרת גרמה לי להיות עצובה.
"תודה... מה איתך? אין איזה מישהו שאת רוצה?"
"אמממ... יש אבל זה יעבור לי מתישהו."
"אני מכיר אותו?" הוא שאל.
"כן."
"טוב לורן אני חייב לעוף יש לי שיעור פרטי. ביי"
"ביי."
כל הלילה חשבתי עליו.
רציתי לדעת את מי הוא רוצה אבל לא העזתי לשאול.
"לורןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן נשמה מה המצב?" שלח לי רועי.
"בסיידר מה איתך?"
"הכול טוב. שומעת? בא לך שנבוא אלייך?"
"ידעתי שאתה צריך משהו... נצלן...!!!!"
"זה מה שאת חושבת עליי?!"
"חס וחסה מותק! מי זה אנחנו?" שאלתי.
"אני כמובן האחד והיחיד! חחחח תעזבי אני מחורפן.
שחר, נירית ואביב."
אביב?? אני שמעתי אביב??
"כן בטח! מתי אתם באים?"
"חצי שעה מקסימום. יאללה מותק זה עולה כסף חחח ביי."
"ביי קמצן!"
קמתי מהר מהמיטה ורצתי לארון לבחור מה ללבוש.
אבל לא רציתי להתיפייף בשבילו, רציתי שהוא יחשוב שאני כבר לא
רוצה אותו. אז נשארתי בבגדי בית שלי ורק סידרתי את השיער.
כשהם הגיעו ניסיתי לא להיות איתו.
ניסיתי להתייחס יותר לרועי ונירית.
"תראי אותם... נראה לי שמשהו הולך לקרות בניהם.." אביב אמר
לי.
"כן גם לי נראה."
"זוגות נוצרים אצלך בבית."
"וזוגות מתפרקים." אמרתי לו ועשיתי לו מבט מאשים.
התיישבתי על המיטה והשתדלתי לא להסתכל לכיוון שלו.
"חבל שזה כל מה שאת יכולה לחשוב...
רועי אני חייב ללכת הבייתה אתה נשאר או בא איתי?"
"אני גם בא.  
לורן נשמה תודה... נבוא להתנחל שוב בקרוב.
ביי מותק." הוא אמר והלך.
יום למחרת דיברתי עם אביב באיי סי קיו.
"לפעמיים לא מרגישים שדברים חסרים לך עד שאתה מאבד אותם. את
מבינה למה אתה מתכוון?" הוא שאל.
"כן... ככה הרגשתי לגביי מאור."
"כן להרגשה הזו אני מתכוון.
ואני מרגיש כאילו איבדתי משהו חשוב בלי לשים לב."
לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"ויותר גרוע מזה שלא מבינים אותי.
אני עשיתי כמה דברים לטובת מישהו אחר ועכשיו נראה לי שהוא
ישמור לי על זה טינה ולא יירצה אותי שוב קרוב אליו וזה מבאס
אותי לאללה...."
"אל תדאג אביב אני בטוחה שזה יסתדר לך...
פשוט תדבר איתו ותסביר לו כמה הוא חשוב לך."
"את באמת חושבת ככה?"
"בטח שכן!!!"
"אבל לא באיי סי קיו אתה צריך לעשות כאלו שיחות פנים מול
פנים.
זה באמת מראה לבן אדם שאיכפת לך ממנו." אמרתי.
"תודה נשמה. טוב אני חייב ללכת ביי."
כיביתי את המחשב וישבתי וחשבתי עליו.
כ"כ התגעגעתי אליו...
ואז היה צלצול בפעמון של הדלת.
"אביב מה אתה עושה פה?" שאלתי מופתעת.
"לוקח את העצה שלך.
לורן אני נפרדתי ממך לטובתך!!! את הרזית יותר מדי ופחדתי
עלייך.
ולא רציתי להיות הסיבה לכל זה.
ואחרי שנפרדנו פחדתי שתעשי משהו יותר גרוע מזה וביקשתי מרועי
שישמור עלייך מקרוב בשבילי כי אתם באותו ביה"ס ואני לא איתך.
ואז ראיתי אותך בגן עם כולם ונראית כ"כ יפה...
ואני חושב שבחיים לא היית יפה כמו באותו רגע.
ולא יודע פתאום התחלתי להתבלבל.
חשבתי שאני רוצה אותך רק בגלל הגוף שלך אבל זה יותר מזה!
וכ"כ התגעגעתי אלייך והיית כ"כ חסרה לי...
ולא יודע אני פשוט לא יודע לורן אני תקוע!!!!
אבל יש דבר אחד שאני כן יודע וזה שאני אוהב אותך..."
"וואו..." אמרתי.
הוא פשוט דיבר במשך כמה דקות רצוף בלי לנשום והפתיע אותי
לגמרי.
"אני אבין אם את לא מרגישה כמוני.."
"אבל אביב אני כן מרגישה כמוך. לא הפסקתי לאהוב אותך מאז."
הוא חיבק אותי חזק ונישק אותי.
כ"כ התגעגעתי לנשיקות שלו....
והפעם אביב היה שלי ורק שלי.
זה היה משהו רציני, מערכת יחסים גלויה שכולם ידעו עליה.
ואם רעות לא הייתה עוזרת לי לא הייתי משיגה אותו בחזרה.
היא זו שגרמה לי לראות מעבר אליו וגרמה לי לאהוב את החיים
שלי.



ואני יודעת ששתיכן חברות טובות כמו "רעות" שבסיפור ואתן הייתן
עושות בשבילי בדיוק אותו הדבר. אני אוהבת אותכן טל ומור!!!!