ידיים אוחזות את מותניי מאחור, עוד מישהו שמנסה להתחיל איתי...
טוב, נזרום איתו קצת...
אני ממשיכה לרקוד, לא מסתובבת לראות מי זה בכלל.
"התגעגעתי אלייך, ליה..." וואו, איך נבהלתי!
אני מזהה את הקול שלו. זה הוא.
הסתובבתי והתרחקתי ממנו.
"אהלן, מנישמע?" הייתי חייבת להגיד משהו...
"בסדר, מה נבהלת ככה??    מה  קורה איתך? המון זמן לא ראיתי
אותך.."
"כן, באמת הרבה זמן..."
"למה את לא באה להגיד שלום?"
"אההה.. " - איך הוא תמיד מצליח לבלבל אותי?! - "אני פשוט
רוקדת פה עם מעיין... ו..." לא הספקתי לסיים את המשפט.
הוא שם את הידיים שלו על המותניים שלי.
הוא מקרב אותי אליו.
אונס אותי לאט לאט לרקוד איתו.
כל נגיעה ואני נמסה...
תהיי אדישה! הוא סתם מניאק שפגע בך. את צריכה להתגבר על עצמך.
את יודעת שאת סתם מחפשת את התשומת- לב שלו ולא שומדבר מעבר
לזה...
הוא מחבק אותי חזק חזק, מצמיד אותי אליו. אני מרגישה אותו בכל
הגוף.
בינתיים מעיין כבר התנדפה מהאזור.
"התגעגעתי לריח שלך..." הוא לחש לי באוזן.
לא הגבתי. שיחשוב מה שהוא רוצה. אני לא משתפת איתו פעולה.
"יו, שכחתי כבר איזה כיף לרקוד איתך ככה.." הוא ממשיך.
"טוב, די ! אני... זה לא  מתאים לי כל הקטע הזה..." לא יכולתי
להחזיק את עצמי...
"מה? אני לא מבין על מה את..."
"למה אתה עושה את זה?" - קטעתי אותו - "מה אתה רוצה?"
"ליה, אני לא מנסה ולא רוצה כלום. פשוט התגעגעתי אליך. זה
הכל!"
"אני מכירה אותך יותר מדי טוב בשביל זה..." הוא נרתע קצת.
"אני רק רוצה לרקוד איתך קצת. זה לא בסדר?"
"לא. כן. לא יודעת...!" אוף איתו!
"טוב, אז עד שתחליטי בואי נרקוד קצת..."
לא אמרתי כלום. לא התנגדתי.
לא היה לי את הכוח להתמודד עם המשפטים המנצחים שלו.
הוא אסף אותי אליו, חיבק אותי חזק.
נשם אותי.
הרגשתי את הנשימות שלו באוזן שלי.
רק שמישהו יעזור לי, אני נמסה...