חגי כרמי / צלילה |
בלילו השחור,הצלול,
נשמע אך קולו של הגוף
מתווה נשימה.
בצלילה חרישית נפקחות העיניים,
והרוח מערפלת אותן בדמעות.
עת הגוף, בצינה, נפרד בשובל של אורות נוצצים
מאתמול, מעבר;
וכל שניה שחולפת מקרבת אותו אל הנצח,
מרחיקה אותו ממחר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|