המכירה הפומבית השנתית של בית האוסף "אליסיום".
לאנשים כמוני - אספנים - זה מקום מצויין למצוא פריטים חדשים.
ובאמת, כבר מזמן לא נוספו דברים חדשים לאוסף שלי. כמעט שנה.
ההתרגשות אפפה אותי כשנכנסתי לתוך האחוזה הענקית של מרשה ואלי
רודמן, הבעלים של "אליסיום", שכמו במיתולוגיה היוונית באמת
נראה כמו גן עדן. ירדתי במדרגות העץ שהובילו מהכניסה ללובי
המפואר שעליו כבר הסתובבו עשירים בלבוש נוצץ ובניהם התרוצצו
מלצרים, מציעים להם שמפניה ואוכל זעיר. הגעתי אל הלובי והבטתי
מסביב. אותם פרצופים כמו בכל שנה, חשבתי. עברתי דרך כמה מהם
מנופף לשלום לחלק, מחייך חיוך מאולץ לאחרים. התקדמתי לכיוון
הרחבה המרכזית, שם אפשר היה להסתובב בין יצירות האומנות שהוצעו
למכירה הערב, ולבחון את המתחרים שלך.
הן היו יפות יותר ממה שחשבתי, יכולתי לתאר חלק מהן באוסף שלי.

את האוסף שלי התחלתי לפני 12 שנה כשהייתי בן 27. אני לא ממש
בטוח למה התחלתי או איך, אבל איכשהו מצאתי את עצמי אוסף עוד
ועוד פריטים, מתפעל מחדש כל פעם מהיופי וכמו מהופנט מתלהב
מפריט חדש עד לרגע שאני משיג אחד חדש במקומו.
הייתי אוהב פריטים יפים כמובן, ובדרך כלל הייתי אוסף פריטים
לפי המשיכה שלי אליהם. אבל היו לי גם פריטים רבים שלא היו יפים
כלל, אך הייתה להם ייחודיות מסויימת, משהו מיוחד שגרם לי לרצות
אותם. וכמובן שהשגתי אותם. הייתי עושה הכל כדי להשיג משהו
שרציתי.
אני כבר לא בטוח כמה פריטים צברתי במהלך השנים, באמת אולי הגיע
הזמן לעשות ספירת מלאי. אולי אעשה זאת הערב, אם אמצא משהו.
הבטתי מסביב, עייני סוקרות את היצירות כשפתאום עייני קלטו
אותו. קרייג. הוא עמד ליד תמונה מקושקשת עם מחיר התחלתי של 4
מיליון דולר, על יד אחת תלוייה לו בלונדינית מחוייכת ובידו
השנייה החזיק כוס שמפנייה. הוא היה מסריח מכסף ובשבילו המכירות
הפומביות היו מעיין משחק. סביר להניח שכל מה שקנה במשך השנים
דחוס באחד מהמחסנים באחד מהוילות שלו, צובר אבק. בשבילו זה היה
אפשרות להראות כמה שהוא עשיר, בדיוק כמו שהבלונדינית הזאת
הייתה כדי להוציא לכל העשירים הרופסים את העיניים, ולגרום
לנשותיהם רגשות נחיתות. סביר להניח שהוא שילם לה כדי שתבוא לפה
ותראה מאוהבת בו. תהיתי למה בחרה דווקא בו? הרי לא חסרים זקנים
עשירים ולפחות חלק מהם נראו טוב. קרייג היה יצור מוזר - נמוך
ומקריח, בעל כרס ואף נשרי. אמנם היו לו עיניים יפות, ירוקות
בהירות, אבל עדיין הייתי בטוח שזה הירוק בכיסו שמושך אותה ולא
העיניים..
שנאתי אותו, אבל הוא לרוב עזר לי לבחור את הפריטים שרציתי.
השנאה שבי גרמה לי לרצות את מה שהוא רוצה, להשיג את מה שהוא
רוצה. תחרותיות גרמה לי לפרץ אנדרנלין.
המכירה החלה ומיד ידעתי מה אני רוצה. קרייג רצה אותו גם כן,
כמה מפתיע.
אני לא ויתרתי וגם הוא התעקש.
אני חייב להודות, לא חשבתי שאני אנצח אותו - הוא נתן חתיכת
קרב- אבל בסוף הוא הובס.
אני ניצחתי.
העיניים של קרייג יהיו תוספת נפלאה לאוסף שלי!