יום שלישי הוא היום הכי מאוס בשבוע.
למען האמת, תרבויות גרוזיניות שונות נהגו לקרוא לו איחצ'יטארי
קאיאן - יום שלילי, אם תרצו.
לקום ביום שלישי בבוקר זה כמו לנסות לזכות במרוץ סוסים, כשאתה
רכוב על פינצ'ר.
הידעה המדכאת שלמולך עומד סדר-יום שלם, מלא וחסר ערך, לא מאבדת
מכוחה כשאתה נזכר שלמחרת יש עוד את יום רביעי. בנסיון נואש
לנער את הרגשת המשטמה לגבי כל מה שקשור לאותו יום, אתה קם
מהמיטה, ופונה למערכת הניקוז הקרובה. מבט מהיר במראה רק מאשש
את העובדה שהיום באמת יום שלישי, וחצי שעה על האסלה רק מוכיחה
שהיום הזה הוא יום מלחיץ.
ועוד לא הספקת להתלבש.
אני לא יודע מה איתכם, אבל בכל בוקר יום שלישי אני יוצא לעבודה
בפיז'מה.
לאחר שעתיים בפקק ביציאה מהחניה של הבית שלך, אתה מגיע לעבודה.
ומה-אתה-יודע, הבוס שלך איבד אתמול שן בינה, הבת שלו נפלה בבית
ושברה את המאפרה האהובה עליו, ועיתון הבוקר שלו החליט לדבר
אמהרית ליום אחד. כמובן שאף אחד מהעובדים האחרים לא הגיעו -
יום שלישי, לא?! - ואתה מיד יודע שאתה הולך לספוג את העצבים של
הבוס כמו מטלית סנו-דריי.
זה מתחיל מיד - "אתה מפוטר!!!"
כל הנסיונות שלך למחות עולים בתוהו, מכיוון שהשפתיים שלך
דבוקות יחדיו - משחת השיניים כנראה יצאה לטייל בלילה, ובגדיה
נשדדו על ידי שפורפרת דבק-מגע מסוממת. הבוס, מלא הערכה ליכולות
המשחק שלך בסצינות ממטריקס, מתחיל לזרוק עליך עפרונות בתקווה
שגם אתה יכול לנוע בזמן-קליע.
ביום שלישי המהירות הכי גבוהה שבן אנוש יכול להגיע אליה היא
בערך מהירות של נמלה עם נוון שרירים.
עיפרון אחד פוגע באף, השני בברך, השלישי בבלוטת הלימפא.
מרוצה מעצמו, הבוס שלך הולך להכן לעצמו חביתה משתי ביצים, עם
חלב וליצ'י, ואתה נשאר לבדך במשרד. שני שומרים בגודל של סוס
טרויאני מגיעים וזורקים אותך החוצה מחלון הקומה השניה, "הכניסה
לבניין היא לעובדים בלבד!"
עדיין לא צהריים.
לאחר שהוצאת את כל הקוצים, אתה קם וצועק לשני הסוסים
הטרויאניים שמביטים מחלון הקומה השנייה, "אל תדאגו! גם לכם
היום יום שלישי!", ומתחיל ללכת לכוון ביתך. ברור למדי שמכוניתך
נגררה לחניון העירוני הקרוב, ו"אגד" החליטו לשבות היום במחאה
על יום שלישי.
פה מגיעה הנחמה היחידה ביום ארור זה: הדרך לביתך אמנם ארוכה,
מאוד, אבל רוב הסיכויים שלא יקרה משהו קטסטרופלי במשך ההליכה
לשם (כל עוד אתה מתרחק מכבישים, מדרכות, טרמפים, בתי-אבות
ומפעלים לייצור אטמי אוזניים).
בשעה טובה ומוצלחת (19:00 בקירוב) אתה מגיע הביתה.
הדלת פתוחה לרווחה, הדירה ריקה מרהיטים, מכשירי חשמל, כיורים
וכפיות. על הריצפה חשבונות חשמל, מים, ארנונה, דוחות מהירות,
זימונים לבית משפט, והודעה על ביטול המנוי שלך למשחקי מכבי
נתניה. אתה מתעלף על הריצפה, בתקווה להתעורר ביום רביעי.
כעבור 5 דקות אתה מתעורר עם הרגשה רטובה על הפנים שלך. החתול
שלך משתין עליך. אתה משליך אותו דרך הדלת, בתקווה שיפגע באיזה
רוטויילר, והולך לשתות חלב. גם המקרר נעלם.

יום שלישי בערב זה הזמן הכי רועש במדינה. רבבות אנשים יוצאים
למרפסות, לגגות ולחניות הפרטיות, וצורחים כל עוד נפשם בם. חלקם
עד שנפשם אינה בם.
ומי שלא צעק עד עכשיו יוצא החוצה לצעוק על אלה שצועקים.
היצורים היחידים שנהנים ביום שלישי בערב הם היתושים - רוב
האנשים פשוט נשארים על הגג בתקווה שברק יפגע בהם, עד שהם
מתעלפים מאובדן דם.

מה שבטוח - יום רביעי מגיע בסופו של דבר. לא שיום רביעי יותר
טוב. אבל אחרי יום רביעי בא יום חמישי, שזה נחמד. רק שאז
נשארים שישי, שבת, ראשון ושני - עד יום שלישי הבא.

אני טס לירח, היו שלום.

הבהרה -
א. מאמר זה נכתב בלשון זכר, אך הוא תקף גם לגבי הבנות, עם
תוספת קטנה - הבנות מקבלות מחזור ביום שלישי. באף חנות אין
מוצרי היגיינה והבגד היחיד שנשאר להן בארון זאת שימלה.
ב. מאמר זה נכתב ביום שני.
ג. אני ממש לא אוהב את יום שלישי...