גשם זלעפות כיסה את הפרדס. כל החול העמוק שמקשט אותו נהפך
לרצפה מוצקה של בוץ אפור חום. שעה באה והלכה והגשם לאט לאט
פסק. פתאום פקע מהפרדס ריח של לימונים, אשכוליות וקלמנטינות,
ענן של בושם שהתחיל להתפשט לעבר העיר הצמודה לפרדס. מי שהיה
בקרבת הפרדס יכל אפילו לראות את האביך המבושם נע לכיוון העיר
במהירות של סבתא עייפה.
באותו הזמן של אירוע זה עמד מוצ'אצ'ו מול הפרדס בפה פעור
ועיניים פעורות לא פחות, " מה זה?! אם הענן הזה ייכנס לתוך
העיר הוא עוד עלול להכניס לאנשים אויר נקי לריאות! אנשים לא
באים לגור בעיר כדי לנשום אוויר צח...אני חייב להזהיר מישהו!".
מוצ'אצ'ו הרים את רגליו וקיפצץ לכיוון בית המשטרה, שמאחר וזה
היה סוף השבוע, אכלס בממוצע 1.5 אנשים. " הלו, יש כאן מישהו"
קרא מוצ'אצ'ו לעבר חדר הכניסה השומם, "אני חייב לדווח על אסון
קרב ובא". " לא, לא דחוף מספיק. אסונות מתרחשים כל יום, אתה
צריך לנסות שוב". משפט זה בצבץ מתוך חדר הצמוד לחדר הכניסה.
מוצ'אצ'ו אימץ את מוחו במטרה לחשוב על דבר נדיר יותר מאסון,
"המממ....בעצם התבלבלתי אני חייב לדווח על פסטיבל, פסטיבל חד
שנתי שדרושה בו אבטחה מיידית". "פסטיבל אתה אומר, עכשיו זה דבר
נדיר באזורינו. אוקיי, שכנעת אותי לצאת אלייך". מתוך חדרון
הנמצא צמוד לקיר השמאלי של חדר הכניסה יצאה דמות כחושה המתנשאת
לגובה של שרפרף בערך. "שלום אזרח, שמי ליטל ג'ון...סתם, הומור
של נמוכים. שמי הוא מוטי צוויצסקי, אתה יכול לקרוא לי מוטסקי".
מוטי לבש חיוך על פניו ומדי משטרה על גופו, הוא שלף מכיסו פנקס
קטנטן עם עט. "מוטסקי, האמת היא שהגעתי בכדי לדווח על ענן של
בושם שמאיים להרוס את זיהום האוויר הנפלא של עירינו". " מה?!
ענן של בושם? למה לא אמרת קודם?! אזרח, אנו חייבים לפעול
במהירות. אתקשר עוד רגע לראש העיר ואדווח לו  על המצב". מוטסקי
הלך לשולחן שעליו היה מונח טלפון אדום, הרים את השפופרת והחל
לצעוק לתוכה " מצב חירום!!! מצב חירום!!! ". קול מהול בעצבים
ועייפות  בקע מתוך השפופרת " צוויצסקי! תניח את השפופרת ותחזור
לחדר חקירות. נמאס מהמשחקים שלך!" . מוטסקי המשך לצרוח " לא!
יש מצב חירום!!! עומד לידי אדם שיכול להעיד על האמת שבדברי!",
"מי לידך? תביא אותו לטלפון". מוטסקי הוריד את השפופרת מאוזנו,
כיוון אותה למוצ'אצ'ו ורמז לו שיבוא וידבר בטלפון. "הלו?",אמר
מוצ'אצ'ו בהססנות, "שלום, עם אני מדברת?"
"עם מוצ'אצ'ו אל אבסורדו",
" שלום מר אל אבסורדו. אני מבינה שהיה לך את העונג להכיר את מר
צוויצסקי."
"כן...העונג", ענה מוצ'אצ'ו חרישית.
"שמי מטקה, מטקה שפינגלמן. אני אחראית הביטחון כאן בעירייה.
עליי לומר לך שעל מר צוויסקי ויתרנו כאן כבר מזמן. אני מציעה
שתעזוב אותו ואת הפרעתו הנפשית במנוחה."
"איני יכול. יש כאן מצב חירום שאיני יכול להתמודד איתו
בעצמי".
"כן. נו טוב. תאמר לי בבקשה, מהו מצב החירום עליו מדובר?",
מוצ'אצ'ו החל לספר איך עבר ליד הפרדס לאחר הגשם וראה ענן של
בושם אשכוליות וקלמנטינות מתקדם לעבר העיר.
"אדון אבסורדו, אתה צוחק נכון? אין לי זמן לטפל בפניות שכאלה?!
איך אתה מצפה שאני אטפל בענן בושם שכל כך קרוב לעירנו כשאתה
מודיע לי על כך רק עכשיו!!". לאחר רעש קטן הדומה לטריקת טלפון
וכמה דקות של שקט, הניח מוצ'אצ'ו את שפופרת הטלפון והחל לצעוד
אל מחוץ לבית המשטרה. "נו, מה היא אמרה? תגיד תגיד", הציק
מוטסקי וניתר מסביב למוצ'אצ'ו בתנועות של כלבלב. מוצ'אצ'ו
התעלם מתחינותיו, הוא החליט שהיום שלי מספיק משוגע גם בלי
להתחיל שיחה נוספת עם האישיות הזו הדרושה בדחיפות אבחון
פסיכולוגי.  
לאחר שעזב את תחנת המשטרה הלך מוצ'אצ'ו לכיוון הפרדס בכדי
לראות את סוף זיהום האוויר הנפלא קרב ובא. כשהגיע לכניסת הפרדס
ראה כבאיות ומשאיות זבל חונות כשבראש אחד מסולמות הכבאים עומדת
אשה עם מגה-פון ומחלקת הוראות. לפי מדיה וקולה הניח שאשה זו
היא מטקה שפינגלמן איתה דיבר קודם לכן. "אתה!! כנס לפרדס
משמאל. את עם התלבושת הירוקה לכי לפזר זבל בצידו הימני של
הפרדס! אנשים זוזו, אין לנו זמן רב! אתה לך לכניסה ה...", לפתע
נקטעו צעקותיה של מטקה ע''י קריאה שהגיע מאדם שעמד באמצע השביל
המוביל אל תוך תוכי הפרדס, "מה קורה כאן?! מי אתם ומה אתם
רוצים מהפרדס שלי?!". מוצ'אצ'ו עמד נפעם, אדם זה היה קורטז אל
לוגיקו, ראש העירייה לשעבר ואדם דגול. קורטז נעלם לאחר מסע
הבחירות האחרון בו הפסיד.  "קורטז?" שאלה מטקה בחשדנות, "
ידעתי! ידעתי שאחרי שהפסדת בבחירות תנסה איזשהו טריק להפיל את
המערכת! לא ידעתי שתרד עד לרמה של שיפור זיהום האויר במקום
עירוני!". " מטקה.." אמר קורטז בחיוך " אני לא גרמתי לשום דבר.
ענן הבושם הזה הוא פשוט נס! כן, כן, סוף סוף משהו טוב קורה
כאן, ואתם מנסים למנוע אותו בכל דרך שהיא. אז הא! אני לא נותן
לכם להיכנס לפרדס שלי, בעוד כמה רגעים העיר שלכם תוצף בריח טוב
ואני אשאף כל טיפת אויר צח שתוכל להיכנס לי לריאות!". השפה
התחתונה של מטקה החלה לרעוד ובכי מעורר גיחוך נפלט מתוכה. אנשי
העירייה והביטחון שהיו פזורים מסביבה התקרבו לקורטז וישבו
מסביבו כצאן שמתאסף סביב רועה. " הצלתה אותנו מהפנאטית הזו!"
הם צהלו. קורטז הביט בהם בזילזול כמבטל כל קשר איתם או עם
עירם. מוצ'אצ'ו הביט במתרחש, הוא לא שמח על ענן הבושם המתקרב,
אבל כבר היה מאוחר מדי ולא היו לו יותר רעיונות כיצד למנוע את
כניסתו. הענן הגיע לעיר ומוצ'אצ'ו הביט כיצד קורטז פותח בריקוד
של שיכור, כיצד מטקה מיבבת כילדה.והוא, הוא שאף את הענן, רחרח
אותו והחליט שאולי, אבל רק אולי הוא קצת, טיפונת הגזים.