זה עולם של מרובעים.
הם שולטים על כולם. כל דבר בעולם הזה שלהם.
הכל התחיל לפני כמה עשרות שנים. כמה משולשים השתלטו על אירופה,
וגרשו את כל מי שלא היה משולש.
ואז פתאום המרובעים האלה באו לפה, עיגולנד.
התחילו לבנות בנינים, בן לילה הקימו את הערים המרובעות שלהם.
למען האמת, אני לא הייתי שם. אבא שלי היה אז בן 15. את כל מה
שאני יודע, אני יודע ממנו ומספרי לימוד.
הוא סיפר לי שהוא בעצמו עזר למרובעים להקים את הערים שלהם. הוא
בנה הרבה מבנים בפתחבוע, ועש היום קשה לו לדבר על זה. פעם אחת
ביקשתי בתחינה והוא הסכים.
במשך השנים כל מיני מדינות כמו אליפסלנד וכדורלנד ניסו לעזור
לנו, אבל המרובעים האלה חכמים לאללה.
עכשיו הם כובשים אותנו. שולטים עלינו. הורגים אותנו. הרבה
חברים שלי כבר הלכו למקום יותר טוב. הכל יותר טוב מאשר כאן.
אני בסך הכל בן 16, וכבר חושב על מתי התאריך שלי לעזוב את
המקום המסריח. אין ספק שכל דבר עדיף על לחיות פה. גם כן חיים.
זבל של חיים. השאלה היא, איך אני אעזוב את החיים האלה. למען
האמת, אין לי הרבה אפשרויות. או שחייל של צה"ר יהרוג אותי עם
איזה כדור, או שאני אתגייס לכוחות הטרגול עוד כמה שנים ואמות
מגן על המולדת.
מה שאני ממש לא מבין, זה למה אנחנו לא מתקיפים אותם עכשיו,
כשמצבם רע. הם מפולגים לגמרי. מלבנים, ריבועים, מקביליות
ומעוינים.
הם רבים בינם לבין עצמם, למה לא לנצל את זה? למרות שאני לא כ"כ
אוהב אותם, אני מעדיף שיהיה שלום. רובנו רוצים, רק שיש לנו
שליט שמעדיף מלחמה והרוגים על פני שלום, חבר.







נכתב בסוף אוגוסט 2002, כשהמצב היה קצת שונה...