באה אליך הלילה הזויה, לא ממוקדת, טיפשה, כמו חתול מפוחד שתמיד
חוזר אל בעליו ולא שלמה עם עצמי.
מתיישבת על המיטה,אנחנו רואים טלויזיה. אני אזרוק הערה צינית
מדי פעם, אתה, כרגיל תסתכל על הכוסיות ותמיין לכוסית יפה באמת,
או סתם כוסית, אני אשתף פעולה.
הראש שלי ריק מתוכן ומנסה כמה שיותר להסניף את הריח בחדר.
סוגר את הטלויזיה.
אתה נוגע בי, והרגשת צמרמורת עוטפת כל חלק קטן בגופי.
אוירה של תשוקה שתעלם משהו כמו חצי שעה.
נעשה אהבה כי היא כל כך חסרה.
בטח.. רק שאתה גומר אתה אומר לי, אני אוהב אותך.
נשכב זו לצד זה והשתיקה תצרום באוזן.
קולות של אמא שלך מדברת עם אחותך יגרמו לי למבוכה.
המחשבות שלך יהיו במקום אחר, אני מביטה בך בהערצה.
לא יכולה להפסיק לחשוב שעכשיו הוא רוצה שאני אעלם, אתאדה.
אוהב לא אוהב זה כבר לא העניין פה, מנסה לבלוע בשקט את כל
האידיאולוגיות שלי על זוגיות אהבה רומנטי...קהכן בטח..
מלווה אותי לדלת נותן נשיקה על הלחי."דברי איתי".
הוא נרדם כבר מזמן.
ואני משחזרת כל מבט, כל מילה, כל ליטוף, עוד פעם ועוד פעם.
פותחת רדיו, מאזינה לשירי לילה שקטים וקיצ'ים שרק גלגל"צ
יודעים לחנוק אותך בהם טוב טוב, ונותנת לכל שיר פירוש וניתוח
משל עצמי. חושבת שוב על כמה שאתה בטח ישן ממזמן ונרדמת.
מחר אני לא אבוא אליך.










רק אם ממש תבקש.