ניתן להסתכל על השטן כעל השתקפות חשיבה אצל האדם. כזאת המייצגת
אי-יכולת להתמודד עם מצבים לא מוכרים. או יותר במדויק השטן
מייצג את התוצאה האפשרית של כניסה לאירועים שכאלה, תוצאה
שהסיכוי בה רב לכך שהפרט לא יצא טוב ממנה. בעצם, התמודדות עם
המצב תגרום לתופעות לא יעילות לאדם, כדוגמת שינוי בהתנהגות
ו/או הדחקת האירוע ותוצאותיו. אי היעילות נמדדת במדד יכולת
עיבוד המידע והפקת הלקחים מן האירוע תשתבש ולא תוביל להתייעלות
של האדם. להתפקחות, להחכמה. ומכאן הבעייתיות שבעניין.
מצד שני ישנו המלאך. זה העומד מנגד לשטן ומייצג בתוכו את ההבנה
כי לא כדאי להיכנס למצב שעומד למול האדם. בעצם משקף המלאך את
אותו תת-מודע או המודע המודחק המכיר באי-יכולתו של האדם
להתמודד כיאות ולהצליח עם המצב.
ניתן להניח כי מנקודת ראיה שכזאת השטן והמלאך הינם בעצם שני
צדדים למטבע אחד, המוגדר כמצפון. צד אחד מראה את הצד שבוחר שלא
להתמודד עם המצב. צד שני מראה מה התוצאה יכולה להיות באם לא
ימנע מן המצב ויבחר להתמודד עמו.
דרך חשיבה שכזאת משתלבת עם ההבנה, שככל שישכיל אדם ירכוש יותר
כלים להתמודד עם מצבים, ויוצרת בעצם תהליך של הצטיידות בכלים,
מרוץ החכמה. ומכאן תופעה של החלשת תפקיד השטן בחיי האדם עד כדי
היעלמות. היעלמות בעקבות היות האדם מספיק חכם בכדי להתמודד
ביעילות עם כל מצב שיצוץ בפניו.




13/11/02