זה היה היום האחרון שלנו ביחד,
לפני שלקחו לי אותה.
מחר הם באים,
אמרתי לה. חיבקתי אותה, ראינו קצת טלוויזיה, היא לא דיברה, היה
לה מבט עצוב בעיניים.
כבר שבוע יש לחומד שלי מבט עצוב בפנים, אולי כי היא יודעת שמחר
הם באים ואני אשאר לבד.
הלכנו לישון.
המבט אותו מבט בעיניים שלה, אותו מבט כבר שבוע.
הסברתי לה שיהיה בסדר, כל עוד היא סולחת לי על מה שעשיתי.
הלכנו לישון, היא לא רצתה לחבק אותי, אז התעצבנתי וקמתי, יצאתי
לעשן סיגריה אחת... ועוד אחת
ועוד אחת...
עד שהגיע הבוקר.
יכולתי לראות אותם מבעד לענני הערפל, הם באו לקחת אותנו...
סחבתי את הגוף הקר של החומד שלי לעלית הגג.
כאן אף אחד לא ימצא אותנו, חומד.
אף אחד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.