המסך עולה. אל הבמה יוצא איש גבוה, כבן 20 . תספורת
מבולגנת,לבוש ג'ינס וחולצת טי של להקת רוק כבד.מרכיב משקפיים
ונעמד אמצע הבמה.האיש מואר בפנס יחיד מלמעלה כך שרואים רק אותו
ולא את התפאורה. הוא פותח במונולוג "ערב טוב , קהל נכבד....
אני מבקש לכבות עכשיו את כל המכשירים הקטנים שיכולים להפריע
במשך ההצגה , זה כולל מכשירים סולריים,ביפירים וגם ילדים
קטנים... בצחוק...."
האיש מחייך וממשיך " לאור מה שראיתי , ושמעתי... ההומור בימינו
מתפתח לרמה נמוכה יותר ויותר... לכן אני וחברי החלטנו לעלות
פניכם הצגה שתראה בדיוק הפך... שהומור טוב עוד לא מת
מהעולם,ושעוד אפשר לצחוק מכמה בדיחות חכמות מדיי פעם...
תיהנו..."
האורות נדלקים,על הבמה מוצג חתך של בית טיפוסי,שליו עם מגע
מובהק של אשה.ילדה,לבושה בשמלה ורודה,שיער בלונדיני אסוף
בקוקיות לשתי צמות.הילדה השמחה נכנסת לביתה עם הבעת שמחה על
פניה. היא זורקת את תיק בית הספר על הרצפה,ונכנסת לחדר
המגורים. בחדר המגורים מתנהלת שיחה, וקולות צחוק נשמעים.
בחדר המגורים יושבים שלוש אנשים. האם לבושה בסינר,מכנסיים
ביתיים וחולצת טי לבנה.האב מחבק את האם ביד אחת,לבוש בבגדים
נוחים מדבר עם הזר ומניע את ידו החופשית באוויר.
אם "היי מותק!" בחיוך לבבי.
שתי הגברים מסתובבים והשיחה נפסקת. הזר משלב את ידו ומתחיל
להסתכל בילדה במבט בוחן.
ילדה "היי אימא! היי אבא!" הילדה פונה לכיוון הזר ואומרת
במבוכה "שלום...." הזר מניד בראשו.
האב "מותק, אני רוצה שתכיר מישהו... זה מר אלמוני... הוא אנס
מקצועי..." האב מניע את כף ידו המתוחה לכיוון הזר.פניה של
הילדה עוברים שינוי, פתאום המבט השמח חולף מעל פניה,ומתחלף
במבט של תמיהה.
האב "האאאא..... אנחנו פשוט נשאיר אתכם לבד לזמן מה...." האב
מסתכל שוב לכיוון הזר והזר מניד בראשו לחיוב.
האם "תיהנו!" בעליצות.
הילד מחליף את הבעת פניה למפוחדת וקופצת ישר לפני הזוג שכבר
בדרך לצאת מהחדר.
האם "מה קרה מותק?"
הבת "אימא אני לא רוצה.... בבית הספר אמרו לנו שאנסים הם אנשים
רעים..."
האב בלגלוג "הדברים שמלמדים את הילדים שלנו במקום הארור
הזה..."
האם מסתכלת לכיוון האב " הוי באמת..."
האב בפליאה "מה?!... אני לא הלכתי למקום המגונדר הזה... ויצאתי
בסדר גמור..."
הבת "בבקשה... בבקשה, בבקשה , בבקשה ! אל תשאירו אותי שם
לבד... אני מפחדת..."
האם מחבקת את הבת ומלטפת את ראשה "תרגעי מותק... הכול יהיה
בסדר... גם אני פחדתי בפעם הראשונה... אבל עם הזמן אפילו
נהניתי...."
האב "זה נכון, את יודעת, מר פלוני בא ממשפחה מכובדת מאוד של
אנסים.... אבא שלו אנס את כל הנשים במשפחה , כולל את אמך....
הוא אפילו, אנס כמה גברים, כולל אותי למשל...." אמר האב בחיוך.
כאילו נזכר בימים טובים יותר.
הבת משלבת את ידיה על החזה ומשרבבת את השפה התחתונה למטה "אני
לא הולכת אליו!..."
האב "על תעשי לי בושות, או זה , או שאת מרותקת למשך כל החופש
הגדול בבית..."
הבת "אבאאאאא.... אני אעשה הכול בשביל שלא תשאירו אותי לבד עם
האיש הזה..."
האב "..... טוב , אז , אין יותר דמי כיס לעולם..." בהבעת פנים
חמורות סבר.
הבת " ...מוסכם...." ומתחילה להסתובב לכיוון הדלת.
האב , כמעט צועק "עם כך , אני לא רציתי שזה יגיע למצב הזה,
אימא שלך לא תאכיל אותך שוב לעולם..."
הבת פותחת את הפה אבל אימא קוטעת אותה "גברתי הצעירה! את נכנסת
לחדר הזה מייד ועכשיו!!! אל תאלצי אותי להגיד לך את זה
שוב!!!!..." האם מרימה גבות וחושפת שיניים.
הילדה מורידה את ראשה ומתחילה ללכת לכיוון בספה בצעדים
מהורהרים.היא מתיישבת בקצה הרחוק של הספה מהאיש הזר שיושב
בכורסה.הזר קם, הוא לבוש בחליפה מיושנת ובלויה, ומתיישב קרוב
לילדה על בספה, הילדה נבהלת ומצטופפת בפינת הספה.
הזר "שלום לך ילדה קטנה.... קוראים לי פלוני אלמוני... אבל את
יכולה לקרוא לי אל..."
הזר מחייך חיוך מאולץ " תראי, אני יודע שזה קצת קשה בהתחלה,
כמעט כמו כל הדברים בחיים... אבל אני בטוח שעם הזמן , אם לא
תאהבי את מה... שנעשה.... לפחות תתרגלי לזה..."
הבת "אתה הולך לאנוס אותי נכון?!!! אתה לא יודע שאני רק בת 9?
אין בך טיפה של רחמים?"
הזר מתרווח במושבו ומושיט יד מאחורי בספה "תראי.... קודם כל את
בדיוק בגיל הנכון.....שנית , לדעתי , זה רק לטובתך... כמו
שהמוטו שלי אומר- על כולם להתנסות בזה לפני ההתבגרות... ודבר
שלישי, אני לא אוהב כשמתייחסים לזה במונחים הטכניים. אולי
במקום המילה אונס אפשר להשתמש במילה אהבה."
הבת "אהבה?!?!?!?"
הזר "כןןןןןןן........" הוא מתחיל להוריד את המקטורן, ולפתוח
את הכפתורים בחולצה שלו.
הזר בקול יותר סמכותי "רק בשביל שתדעי, ה.... מפגשים שלנו,
אנחנו נערוך אותם בכל מיני זמנים ומקומות אז אל תפחדי....
לפעמים אני יכול להופיע במקומות בלתי צפויים, לפעמים גם עם עוד
כמה חבר'ה.... כמה חפצים שיראו קצת מוזרים... " והזר הושיט את
ידו לכיוון החגורה.
הבת המבוהלת מחניקה צרחה והזר מרגיע אותה "אל תדאגי , הכול
בסדר גמור... פשוט תנשמי עמוק , ותני לי לטפל בהכול." הילדה
מנסה לזחול מתחתיו ושניהם נופלים מאחורי הספה. האורות
כבים.הפסקה לזמן מה. האורות נדלקים שוב. על הרצפה , נשענת עם
גבה, יושבת הילדה. השמלה שלה קרועה בכמה מקומות, ורואים שהיא
נלבשה בחיפזון. שערה מבולגן ורק קוקייה אחת מתנדנדת ממה שנשאר
מהצמה השמאלית. הילדה תופסת את רגליה ביחד עם הידיים ומתנדנדת
קדימה ואחורה , מדיי פעם מסיתה את השער שנופל על פניה. האב
נכנס לחדר ובידו האחת עיתון. הוא מחייך ומנענע את ראשו מצד
לצד....
האב מתיישב לידה על הרצפה בתנועה מסורבלת "אז מה... אני רואה
שלא ממש אהבת את זה... את יודעת, זה בדיוק מה שקרה לי בפעם
הראשונה... אבל תראי אני בסדר גמור..."
הבת מסתכל עליו בזלזול "כן.... מבלי להתחשב בעובדה שאתה רוצח
סדרתי.... "
האב בתדהמה "מה?! אני? מה פתאום... מי אמר לך שטויות כאלה? זה
לא אימא נכון... אמרתי לה לשתוק... הכלבה...." האב מחייך חיוך
אוהב "לא מותק, אני לא רצח סדרתי , אני איש מכירות...."
הבת "אבא? אני באמת מוכרחה לעשות את זה? באמת?..."
האב בהבעת פנים רצינית "תראי , את עוד תלמדי.... בחיים יש
דברים שפשוט צריך לעשות וזהו... ולא משנה כמה הם נראים לך לא
נכונים בהתחלה... עם הזמן את עוד תביני.... אנחנו אוהבים אותך
ורוצים רק בטובך..."
האב בחיוך " תראי, השמלה שלך לא לגמרי קרועה, הוא היה עדיין
הפעם... כמה מתחשב מצדו.... זה בטח בגלל שזה הפעם הראשונה....
ואין דם.... איזה איש טוב..."
הבת במבוכה "אבא , יש דם , שם... למטה..."
האב "הא.. טוב.. אז תלכי לאימא היא כבר תדע מה לעשות... זה לא
משהו מיוחד..."
האב מתחיל ללכת לכיוון המטבח. הוא מחליק על בננה ונופל. האב
מתחיל לקלל בקולי קולות והמסך מתחיל לרדת.

להדרן יוצאים כולם , כולל הבחור שהציג את המחזה בבגדים
תחתונים.