ההצגה התחילה בהופעתה של השחקנית הצעירה מתוך בטנה של השיקנית
הותיקה- אישה מבוגרת ואפורה. אף על פי שהקהל לא היה רב בתחילה,
בטחונה של השחקנית הצעירה לא התערער בכהוא זה. להיפך, השחקנית
צברה תאוצה יחד עם התגלגלות העלילה המוכרת והצפויה: תינוקת
צרחנית שאינה מניחה לאמה ומיום ליום הופכת תובענית יותר ויותר.

היא הייתה טובה בזה והצליחה לשכנע בכך אף את השחקנית הותיקה.

את נקודת המפנה שם הבמאי בהגיע דמות הילדה לגיל 6. שם האם
בוחרת להעביר את ילדתה לשרותי הרווחה בשל תובענותה.
אולם, העלילה יוצאת מכלל שליטתו של הבמאי:
דמות האם עוזבת את הבמה ללא התראה בתואנת מוות עצמאי.
בשלב זה מבחינה השחקנית הצעירה במיעוט קהל צופיה ובטחונה מתחיל
להתערער. האילתורים ששחקנית זו נאלצת לערוך, עקב שיבוש העלילה,
הופכים מסוכנים מרגע לרגע והם שיובילו אותה לנפילה מהטרפז עליו
תבצע את פעלוליה.


"אור. איזה מן שם היא נתנה לי?! אני הייתי מושא הדכאון שלה.
אני הייתי ייצור מתועב בעיניה עוד לפני רגע היווצרי. תמיד
דיברה על גנים שחורים ואפלים שמרכיבים אותי. אז למה? למה
לעזאזל היא נתנה לי שם כזה? למה בתעודת זהות שלי כתוב "אור"
ולא "בת-השטן" כמו שנהגה למלמל עם כל חיוך שלי.
אתה רוצה שאני אחזור לעוד פגישה? אז תמצא לי תשובה בנתיים- בכל
זאת אתה צריך לתת תמורה לכסף שמשלמים לך בעבור השעות המבובזות
האלו."
אור הסתכלה בשעון שעל הקיר וגיחכה. "דווקא דיברתי הרבה יחסית
למה שאתה רגיל לשמוע, למיטב ידיעתי. עכשיו תורך לדבר ולא נשאר
לך הרבה זמן, אז פשוט תוותר על העניין."
מיכה, שכונה בפיה- "ד"ר נפשי המיוסרת", החליט לנסות גישה חדשה.
"לו הייתה חכמה בשאלתך, הייתי אורה זאת כאתגר למצוא לך תשובה.
לו הייתה תבונה בשאלתך, הייתי מוסיףלעצמי יופי במציאת התשובה.
אבל בשאלה שלך אין כלום.  משפטים חלולים זרקת לי. אם את רוצה
לשאול משהו מחדש- נסחי אותו קודם לעצמך, ואז אם יהיו בשאלה
חוכמה או תבונה או רגש כולשהם, אז אני מוכן לחפש תשובה. כשתהיה
לך איזושהי שאלה או אתגר בשבילי - תרימי טלפון ונקבע פגישה.
להתראות."

עם צאתה מהחדר, הרים מיכה טלפון לרחל, סיפר על הפגישה וחווה את
דעתו על אור. "צדקת כשאמרת שהיא זועקת לעזרה אבל כרגע היא עוד
מקצינה את זה ולא מפנימה את הצורך הזה בעצמה. אני מאמין שבשלב
כלשהו היא תרצה לחזור אלי. בינתיים תני לה להמשיך לבד."
לאחר שיחה זו סגרה רחל את תיקה של אור במשטרה.

שנה וחצי עברו עד המפגש הבא של מיכה עם אור. את הרחוב השקט
פילחה צעקת אימה של נערה. מיכה יצא מביתו וחיפש את מקור הצעקה.
ליד מכוניתו עמדה נערה גבוהה, רזה...ומוכרת. מיכה ניגש אליה
ושאל אותה מה קרה. הנערה ענתה שאמא שלה רוצה לרצוח אותה ושיזהר
כיוון שהיא מאחוריו. "תזוז היא רוצה אותי, לא אותך, אני בכל
מקרה אמות עכשיו."
באותו הרגע נזכר מיכה, מי היא הנערה שעומדת מולו. "אור, אמא
שלך מתה, היא לא יכולה להרוג אותך." אור כמו התעוררה מחלום
ואמרה שהיא מצטערת, "הזיות, סמים, אתה יודע..." ניסתה לתת הסבר
למקרה.

מיכה הכניס אותה לביתו ושאל אותה על השנה וחצי שעברו מפגישתם
האחרונה. אור תיארה בקצרה הרבה מקומות, רחובות ואנשים שהיו מנת
חלקה בפרק זמן זה, אך לא נגעו בה מעולם. היא הוסיפה בציניות,
שניסתה לנסח מחדש את שאלתה חסרת החכמה והתבונה.
מיכה החליט שזה הזמן המתאים לגשת לעניין:
"אור, בהצגה הזאת את מנסה לקרוא לקהל לבוא להושיע אותך, למחוא
לך כבר כפיים או לשלוף אותך מהבמה, מהעלילה שרק מוסיפה להסתבך.
הקהל לא קונה את זה ולא את הכרטיסים. את רק מסתבכת בעוד
פעלולים.
תשחקי את המשחק הפשוט והקל- את בהצגת יחיד כרגע."
אור התכווצה. "אתה זוכר את  השאלה ששאלתי אותך? יש לי כבר
תשובה. לפני כמה חודשים משהו סידר לי פגישה אצל עוד איזה
דוקטור שמומחה לנפשות מיוסרות. הוא הכיר אותי, ואני לא אותו.
לא הכרתי אותו, כי לא הכרתי את עצמי. הוא התעניין בשלומה של
אמי,  וכאשר השבתי לו כי היא בחרה שלא להיות, הוא ענה לי כי זו
הייתה משוואה ידועה מראש. שאלתי איך הכיר אותה והוא ענה שטיפל
בה בעבר. שאלתי איך זיהה אותי והוא ענה שהעניק לה טיפול מיוחד,
והבטיח בסופו, שטיפול זה יעניק לה אור בחייה החשוכים." אור
בכתה. "ברחתי משם והתחלתי לשנוא את עצמי. אני לא יכולה להיות
טובה. הבמה חזקה מהבמאי. אסור לי לסלוח ולנסות להיות טובה, זה
יפגע באמא שלי. בבקשה תשלוף אותי מהבמה."

מיכה היה מופתע וניסה לעכל את הדברים. הוא חיפש מילים שיהיו
ראויות להאמר. משזה לא נמצא לו, כל שנותר לו הוא לחבק אותה.
אור נרתעה מידיו והוסיפה בצעקה: "שיניתי את שמי. כבר לא קוראים
לי אור קוראים לי נטשה. אל תיגע בי אסור. רע."

אור ברחה החוצה ורצה תוך טירוף עד שלאחר מספר קילומטרים, נפלה
על המדרכה וראשה נחבט בחלון ראווה סמוך. החלון נשבר והיא לקחה
זכוכית מתוך השברים. היא חרצה בזרועה חריץ עמוק מספיק.


המסך שעל הבמה ירד והקהל מחה כפיים וגם דמעה.
"הצגה מרגשת- אין מילים" נכתב בביקורת. ההזמנות להופעות נוספות
הלכו וגברו.
הצגה נוספת לא עלתה ואיש לא ידע שיחד עם אור התאבדה גם השחקנית
הצעירה... על הבמה.