[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לילך בלו
/
לא אוהבת צ'יפס וזהו...

עומדת מול המראה... מזדעזעת
איך אני יכולה להרשות לעצמי להראות ככה?! מה קרה לי?!
פאקינג שיט, איך יכולתי להשמין כל כך?
עומדת בפרופיל, מסתכלת על הבטן...
היא ממש נשפכת ממני... כמה שומנים... איך זה יכול להיות, לא
אכלתי שומדבר משמין...

הנה זה שוב מגיע... הבחילה הזו... הגועל הזה... זה כבר לא
רצוני, זה בא מתי שזה בא...
רצה לשרותים...   אני שונאת להקיא... זה מגעיל אותי... טוב, נו
לפחות אני אוריד עוד איזה 2-3 קילו...

2-3 קילו זה לא מספיק!! מה זה 2-3 קילו... למישהי שנראת
כמוני?! זה כמו להוריד ארוחה אחת ולומר שזהו - נגמרה הדיאטה.
הדיאטה שלי לא נגמרת... בחיים! זה לא שלא ניסיתי להפסיק
אותה... ניסיתי, באמת! אבל אי אפשר...
כל פעם שאני מפסיקה אותה, אני מעלה את הכל תוך כמה ימים... ואז
אני צריכה שוב...

"בואי, תאכלי איתנו במקדונלד'ס", הן אומרות לי... "לא, לא
תודה... אני לא רעבה". כבר שנים שלא אכלתי במקדונלד'ס... אני
אפילו לא זוכרת מה הטעם של הצ'יפס... אבל אני לא צריכה
צ'יפס...
"נו, באמת", הן אומרות לי, "אנחנו יודעות שאת חולה על הצ'יפס
הזה ועוד של מקדונלד'ס!! בואי תאכלי איתנו... אל תקני ארוחה,
רק תקחי כמה ביסים - אז בטוח תרצי לקנות לעצמך..." משכנעות
משכנעות החברות שלי.
אבל ל-א, אני לא אכנע!  "נו נו נו...", הן ממשיכות במלאכת
השיכנוע.
"דייייייייי", אני מתפרצת, "אמרתי לכן, אני לא רעבה ואני לא
אוהבת צ'יפס".
צ'יפס לא ישיג לי חבר
צ'יפס לא ישיג לי אהבה
וגם לא גוף של דוגמנית...
אני לא אוהבת צ'יפס וזהו...

מסתכלת שוב במראה... עדיין - לא מספיק טוב... כבר הפנים
חיוורות, הגוף רזה... רזה מאוד, לא אכפת לי... זה לא מספיק
לי!
עוד-עוד-עוד... להיות יותר רזה... זה יותר יפה...

שומדבר לא ישכנע אותי שצריך להפסיק. כי לא צריך! הורים, חברות,
פסיכולוגים, רופאים... כלום כבר לא משפיע.
אני נמצאת בעולם משלי.. אני כבר בכלל לא רעבה, ימים שלמים של
צום זה משעשע אותי.
זה מצחיק אותי... אולי אני אהיה יפה יום אחד. יפה, רזה.

מסתכלת שוב במראה... הפעם לא בחדר שלי, לא בבית שלי... בבית
חולים. ריח של בית חולים, אוכל של בית חולים, כדורים.
אני אצא מזה... אני אצא...





לדאגנים שבכם- זה ל-א סיפור אמיתי וזה ל-א הסיפור האישי שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה ובימה זה לא
אותו דבר.
עובדה.





-שפרירית דיין
בעירבון מוגבל
או מה שזה לא
יהיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/6/03 11:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילך בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה