אני לא אוהבת את עצמי. אני לא אוהבת את איך שאני נראית, אני לא
אוהבת את איך שאני מדברת, לא את איך שאני צוחקת ואני אפילו לא
אוהבת את הצורה שהידיים שלי זזות כשאני הולכת. אני שונאת את
עצמי עכשיו. אהבתי את עצמי שהייתי איתך. אבל עכשיו אני כבר לא
איתך, או יותר נכון עכשיו אתה כבר לא איתי. כל בוקר אני קמה,
מסתכלת במראה, אומרת לעצמי כמה שאני שמנה והולכת למקרר לאכול.
כל לילה אני הולכת לישון אומרת לעצמי כמה טוב לי עכשיו לבד
וחלומת חלומות נפלאים על מישהו שמחבק אותי ואומר לי כמה שהוא
אוהב אותי. ואתה, אוכל בשקט, ישן בשקט ובין לבין מזיין כמו
מטורף. כל לילה אותו סרט, כל לילה לפני שעייני נעצמות יורד
עליי מין מטר שכזה של רגשי נחיתות
אז כדי להכניע אותם אני אומרת לעצמי שממחר יהיה יותר טוב. מחר
אני אתחיל לאהוב אותי. חיה מיום מבוזבז לזה שאחריו. ואתה, חי
בשקט ומזיין כמו מטורף.ואני חושבת אולי אם אני אמצא מישהו
שיאהב אותי אני אוכל לאהוב את עצמי גם. אולי אם אני אמצא מישהו
שמוצא בי משהו לאהוב, אני אמצא אותו גם.ואז אולי לא יהיה לי
אכפת יותר שאתה, אוכל בשקט, ישן בשקט, חי בשקט ובין לבין מזיין
אותי כמו מטורף.