הוא אמר לי "בואי אלי הביתה, ההורים שלי יצאו ואני צריך לשמור
על אחי הקטן. נשב נראה סרט או משהו..." מעניין איך נשב ונראה
סרט או משהו הפך להיות יותר דומה לבואי, אני אזיין אותך, תחזרי
הביתה מוקדם כי נשאר לי רק קונדום אחד ואחר כך נדבר. או שבעצם
לא נדבר.
מה זה משנה. אז נכון שאמרתי שאני רוצה לעשות חיים, שאני בעד
סטוצים, שלא בראש שלי עכשיו מחוייבות. אז למה אני מרגישה כמו
שרמוטה? ונכון שידעתי מראש שהוא לא רוצה עכשיו חברה ושכל מה
שמעניין אותו זה רק לעשות חיים. בקיצור לזיין. אבל בכל זאת,
ברגע שהוא התקשר ואמר לי לבוא נכנסתי ישר למקלחת, לקחתי ת'אוטו
והתחלתי לנסוע. במילים אחרות ידעתי בדיוק מה הולך לקרות...
מטומטמת, לא? לא! הייתי הולכת יותר בכיוון של אישה, פשוט
אישה.
ככה זה נשים, עושות ואחר כך חושבות, עושות ואחר כך בוכות. ופה
אני רוצה להגיד, יחי ההבדל הקטן בין נשים לגברים.או בעצם ההבדל
העצום. למה אני מרגישה שאני רוצה ברגע זה להרים אליו טלפון
ולשאול אותו אם בא לו להיפגש איתי עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם,
ואז אולי הוא יתאהב בי במקרה כי אני לגמרי התאהבתי בו. והוא
מבחינתו סיפק את יצר החרמנות שלו השבוע ויכול לא לדבר איתי
יותר כל החיים. למה הוא מרגיש גבר ומוסיף עוד זיון לרשימה ואני
אוכלת סרטים שאני זונה, שרמוטה, נותנת, קלה להשגה ועוד. אולי
בעצם הוא הקל להשגה? אולי אני זיינתי אותו ולא הוא אותי? לא,
זה לא ככה וזה גם לא יהיה ככה בחיים. אני כל כך פתאטית כל כך
קל להשיג ממני הכל. מספיק שאתה נראה טוב והייתי קצת דלוקה עליך
בתיכון, תגיד לי כמה מילים שהייתי רוצה לשמוע ישר אני אבוא
אליך, וגם אם אמרתי לעצמי לפני שלא יקרה כלום עדיין נשכב, כך
שאין לך ממה לדאוג... למה אני משקרת לעצמי שאני רוצה לעשות
חיים ולא מעניין אותי מחוייבות שכל מה שאני רוצה עכשיו זה חבר
שיאהב אותי ויחבק אותי ויגיד לי כל יום כמה אני יפה...
כי אני אישה, פשוט אישה.