-הוא רשע. הרוע שוכן בו ולא מתכוון להרפות. רואים את זה בעניים
הכחולות שלו שהן באמת יפות, אבל עם החיוך זה רוע, לא יופי.
-את לא רואה שום דבר חוץ ממה שאת רוצה לראות. החיסרון היחיד בו
זה שיש לו לב יותר מדי טוב.
-נחייה ונראה.

-מה את עושה כאן, מתוקה?
-לא תנחש מה שוב היא אמרה עלייך?
-לא שוב השטויות האלה על כל הרוע שיש לי בנשמה שרואים אותו
בעניים? אני לא מאמין ששוב היא אומרת שאני אגרום לך לעשות
דברים שאת לא רוצה לעשות, אל תתני לזה להציק לך.
-זה לא, טוב זה מעצבן אבל רק קצת. טוב הרבה, אבל אני מניחה
שאין מה לעשות, היא תטריד אותנו עד שניפרד, מה שלא הולך לקרות
לא בזמן הקרוב לפחות, נכון?
-ברור שלא. אני רק מקווה שהיא לא תפריד ביננו כי אחרת אני
אתעצבן ושנינו לא רוצים שזה יקרה.

-הי מתוקה, היי למה את בוכה? אני מבין ששוב דיברת אתה.  אל
תדאגי, היא תבין בסוף שהשד לא כזה נורא. אל תדאגי, נעבור גם את
זה. היי מה את עושה עם הסכין הזה? זה לא מצחיק, תורידו אותו!
תורידו אותו עכשיו אני אומר לך! היי, זה כואב, תפסיקי! למה??

-אמרתי לך שהוא לא יגרום לי לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות.
-כנראה שצדקת. היי, מי זה?
-החבר החדש שלי. נו גם לו את רואה רשע בחיוך, רוע בעניים ואת
כל החרטות האלה שלך?
-לא, חוץ מזה את מתמודדת אתם טוב מאוד. רק תזהרי שהשגעון שלהם
לא יעבור אליך...