אנשים יקרים, ישנם כמה דברים שחשוב לי להעביר. יכול להיות שכבר
מקריאת הכותרת הבנתם שאני ג'וק, אבל אני לא בטוח בכך, כי אולי
כמה מכם חשבו שאני למשל אדם בעל הערכה עצמית ירודה שרק משווה
את עצמו לג'וק. זה נראה לי סביר היות ואתם, בני האדם, כל כך
נהנים להסחף בעולם שיצרתם לעצמכם בראש. עולם של מטפורות, של
קטגוריות, קטלוגים, תוויות, המשלות, ייחוסים, אסוציאציות - עד
שלפעמים נדמה לי שכל התודעה שלכם לא תהיה אפשרית אם התכנים בה
לא יהיו מומשלים למשהו אחר מהם - משהו כמו מילה או אסוציאציה
או תווית.
תראו למשל כמה תוויות יש לכם עלי: ג'וק, מקק, תיקן, אורגניזם
מממלכת בעלי החיים, מערכת חסרי החוליות, תת-מערכת פרוקי
הרגליים, מחלקת החרקים, סדרת מכוסי הכנף, משפחת התיקניים, סוג
תיקן, מין: תיקן מזרחי, תיקן גרמני, תיקן אמריקאי... - תראו
כמה תויות, כמה קטגוריות, כמה חשוב לכם לקחת את המציאות ולקצוץ
אותה לסלט של עוד ועוד מושגים. אבל אנחנו הג'וקים חופשיים מזה.
אני בכלל לא מרגיש צורך לקרוא לעצמי בשם, למעט המונולוג הזה בו
אני פונה לבני אדם אז הייתי חייב להגדיר את עצמי כ"ג'וק" אחרת
לא תבינו אותי. בגלל שאין לי מושגים, אני לא יכול להבדיל בין
דבר אחד למשנהו: אין לי מושג של "עצמי" אז אני לא יודע מתי
"עצמי" נגמר וה"אחר" מתחיל אז אני רואה את כל העולם כמקשה אחת
שכברירת מחדל היא כולה אני. אולי בגלל זה הג'וק הוא חופשי יותר
ממה שאתם אי פעם תהיו - עבורי, הג'וק הוא העולם כולו - לא
מוגבל ע"י דבר מלבד עצמו - אלוהי למעשה.
אז לא: אני לא בן אדם עם הערכה עצמית ירודה אלא ג'וק שכמו כל
הג'וקים - נטול כל הערכה עצמית שהיא חיובית או שלילית.

בני האדם הם ספקנים. הם משתמשים בספקנות כדי לגדר את מה שהם
מאמינים בו והם מאמינים אולי באחוז זעום מהאפשרויות שיש ליקום
להציע ובכל השאר הם מטילים ספק. לפעמים רואים אי הסכמה בין
אמונות או תחומי ספקנות אצל אנשים: למשל יש כאלה שמאמינים
באלוהים ומטילים ספק בעדויות האמפיריות של המדע ואילו יש אחרים
שמטילים ספק באלוהים ומגבילים את אמונתם רק למה שהם יכולים
לראות. יש כאלה שתחום הספק שלהם יותר מצומצם והם מאמינים
במגוון רחב של דברים - אך אנשים אלה נדירים כי לרובכם קשה
להתמודד למשל עם שתי אמונות סותרות.
לספקנות הזאת שלכם יש קשר ישיר אלי ובגלל זה הרחבתי עליה.
למרות ההבדלים בתחומי הספק שלכם, עדיין רק מעטים מאד מכם
הצליחו לצמצם את הספק עד כדי כך שהוא יפסיק לכלול את האמונה
שלג'וק אין את היכולת לכתוב את מה שאני כותב לכם עכשיו. רובכם
החלטתם (די שרירותית לדעתי) שג'וקים, בניגוד אליכם, הם חסרי
בינה וכנראה שספק זה בבינתו של הג'וק הייתה מאד חשובה לכם כי
כל אחד מכם התפתל אנושות בדרכו עד שמצא דרך כלשהי לתרץ מדוע
להמשיך ולקיים את הספק הזה. לדוגמה: אלה מכם שהספקנות מוגבלת
ע"י "רוחניות" החליטו שאלוהים נתן את התבונה רק לאדם ואילו אלה
מכם שספקנותם מוגבלת ע"י "מטריאליזם" החליטו שרק בגלל שלג'וק
יש מוח קטן, אין לו את היכולת לפתח אינטליגנציה. מובן ששתי
הדעות האלה מגוחכות באותה מידה, אך נראה לי שהן חשובות מאד
לכולכם.
למעשה, האינטליגנציה האנושית נראית לי מגודרת מאד בתוך מין
מבנה דמוי עץ שבו דבר גדול לא יכול לנבוע מדבר קטן
(אינטליגנציה גדולה לא יכולה לנבוע ממוח קטן וכו') בדיוק כמו
בעץ אשר בו הענפים הקטנים צומחים מתוך הגדולים. בגלל זה אתם לא
מצליחים לראות את כל אותם הפעמים שבהם התוצאה יותר גדולה
מהסיבה - אותם פעמים בהם הנפש יותר גדולה מהמוח, התבונה יותר
גדולה מאלוהים. בגלל זה חשוב לכם לדעת שג'וקים הם טיפשים; הרי
אתם מאמינים שג'וק הוא כל כך זעום והאינטליגנציה כל כך גדולה.
מספיק ג'וק תבוני אחד כדי למוטט את כל המערך הנפשי, החשיבתי
והאידיאולוגי שלכם, ואין זה משנה מהו - דתי, חילוני, רוחני,
חומרני... כל אלה צדדים אחרים של אותה מטבע - אותו דפוס חשיבה
מוגבל בתוך עצמו כחילזון, כל פעם מאחורי מסכה אחרת.
אני לא מרגיש רע עם זה שאני כרגע מוכיח לכם בעצם כתיבת שורות
אלה שקיים ג'וק תבוני וזה בגלל שאתם בוודאי כרגע מאמינים שבן
אדם כמוכם כתב את הטקסט הזה והוא משתמש בג'וק מואנש כדי להעביר
איזה שהוא מסר. כך שלמעשה, אני בטוח שלא גרמתי למערך הנפשי
שלכם כל נזק.

נכון, יש לי ביקורת על בני האדם. אבל אני מבין אתכם ומכבד אתכם
בדרכי. בצעירותי, אני מודה, שנאתי בני אדם. כי אז ראיתי
בעיניים של ילד כיצד אתם הורגים בנו ברעלים שונים; כיצד בגללכם
נדיר לראות ג'וק מגיע לזקנה. אבל אז הבנתי שאתם גם מקיימים
אותנו: אנחנו אוכלים את מה שאתם משאירים לנו באדיבותכם.
גם עכשיו אני יכול לדמיין את הספקנות, בעלת בריתכם, מרימה לכם
את הגבה. הרי אתם מצויים תחת האשליה שאתם לא משאירים לנו מזון
מרצונכם ולמעשה אף הייתם מעדיפים למנוע מאיתנו אוכל. אבל אני
רואה אתכם אחרת מאיך שאתם רואים את עצמכם; אני תמיד רואה אתכם
מתנהגים אחרת מהסיבות שאתם עצמכם ייחסתם לאותה התנהגות.
כדי לשמור על אשליה של שפיות, אתם כופים על עולמכם השערות
סיבתיות שאין להם כל קשר למציאות, ועל השערות אלה אתם נוסכים
שרירותית את המילה האהובה עליכם "אמת". למשל אתם טוענים שאתם
שונאים אותנו ורוצים במותנו ופוטרים את עצם זה שאתם מאכילים
אותנו ללא הרף ב"סיבות" כמו: רשלנות, היגיינה לקויה או חוסר
ברירה מסוג זה או אחר. אולם למעשה ברור לי שאתם מאכילים אותנו
כי אתם צריכים אותנו.
"למה שאני אצטרך את החרק הגועלי, המזוהם, נושא המחלות, עם
הרגליים הארוכות והשעירות, עם המחושים הארוכים, עם הכנפיים
החומות המקומטות?" - משפט זה הוא בוודאי כרגע אורח בתודעתם של
רבים מכם - בוריאציה זו או אחרת מיותר לציין.
תופתעו, אבל מהתבוננות בשאלה הזו נהיר לי שזו אחת מהפעמים בהן
התשובה טמונה בשאלה.
אתם צריכים אותנו כי חשוב לכם להרגיש עילאיים על סביבתכם, אבל
לרוע המזל כל התכנים הנפשיים שלכם חייבים להיות מעוגנים בקרקע
של יחסיות שכן אחרת הם יתרוממו לאוויר ויעלמו לנצח כבלון הליום
מידיו של ילד קטן וחסר ישע. ללא יחסיות תישארו ריקים לגמרי.
מכאן שאתם לא יכולים באמת להרגיש עילאיים (או נחותים או כל רגש
שהוא) אלא לעולם רק עילאיים ביחס למשהו אחר. וכאן הג'וקים
נכנסים לתמונה: אנחנו חשובים לכם כי אנחנו משהו שאתם יכולים
לחוש עילאיים ביחס אליו. אתם עצמכם לא יכולתם להרגיש כל כך
יפים, חכמים, מועילים ויצירתיים אלא אם כן זה יהיה ביחס למשהו
מכוער, טיפש, מזיק והרסני. בגלל התלות שלכם במושגים והגדרות,
אם לא היה כיעור, לא הייתם יכולים לדעת מה יפה. לכן, אנחנו
הדבר הכי טוב שקרה להערכה העצמית שלכם כי מכל שאר הדברים
בעולם, אנחנו הכי הרבה להיפך מכל מה שחיובי בעיניכם. רק על רקע
כיעור אדיר כשלנו, היופי שלכם יכול להיות בעיניכם הכי הרבה
מודגש; מעצם זה שאתם נגעלים מאיתנו, אתם נפעמים מהיופי של
עצמכם.
ובגלל זה אנחנו כאלה: האדם והג'וק פיתחו יחס סימביוטי במשך
השנים: האדם נתן לג'וק אוכל והג'וק הראה לאדם את היופי
שבתוכו.
בגלל זה, כאשר אתם מרססים ג'וק, מעט לפני מותו הוא מתהפך: הוא
עושה זאת כי הוא רוצה להסתכל לכם בעיניים, כדי לראות בנשימתו
האחרונה את היופי שהוא עזר ליצור.