"פששששש"...יובל עוד פעם התחיל להשתגע במכונית מאחור בזמן
שנסענו לים..."יו אני מת להשתין"
שוב פעם רונן עם השלפוחית, "פששששש" יובל לא הפסיק לעשות קולות
של שתינה "הההפרח בגנייי" והוא בכלל אשכנזי , איך אומרים, הצבא
זה כור היתוך, לומדים הכול, ומסתגלים גם לאהוב מוזיקה מזרחית
(לא שיש לי משהו נגד זה) דן לא הפסיק להתלהב מבוליביה, אליה
הוא אמור לנסוע עוד חודש, ואני חשקתי כרגיל בגלידה שאני הכי
אוהב שנותנת משמעות לחיי. בדרך כלל יובל לא ככה ,שר ועושה
שטויות הוא בחור מסודר, יותר ממסודר, אפשר להגיד ש"נאצי" זאת
המילה, אתם מבינים הוא אוהב לשתות סודה שאנחנו יוצאים לפאב,
מקסימום ספרייט " תזרום, בנאדם".
הגענו לים ובדקנו את השטח (באנגלית זה נשמע יותר טוב) בדרך
רונן עצר לפעמים , הקטע אצלו זה כשהוא מבחין במישהי כוסית הוא
פשוט עוצר ובוהה (מזיל ריר לאט) כמו איזה בוק אבל הוא בסדר
רונן  (אחרת הוא ירביץ לי).
כמו בפעמים הקודמות שהיינו בים כרגיל התיישבנו ליד כמה זקנות
ואיש עם כרס ושערות איפה לא, אבל זה לא הפריע לנו לעלות טזות
משונות על החיים ומשמעותם, בזמן שדן התחיל לחפור בור ואני
השתזפתי. דן אומר שבחיים המטרה היא תמיד להגיע לרטוב בכל
המובנים והמקרים כמו שחופרים בור ומנסים להגיע לרטוב. "תגיד
דן, אם נחפור עד לצד השני של כדור הארץ לאן נגיע?" שאלתי,
"אההה" דן התחיל לחשב " בערך לים של הוואי" וואלה מגניב חשבתי
פתאום איזה ערס אחד ליד התחיל לשאול אותנו שאלות בפיסיקה. טוב,
נו...
התחלנו לעשות על האש רונן עושה סלט יובל עם המנגל ואני ודן
מכינים את הבשר. קיבלתי חזה פרגית צעיר והייתי צריך לחתוך אותו
בשביל השיפוד ותכלס אני לא רגיל לדברים האלה. בהתחלה כשחתכתי
עברו לי בראש קטעים מסרטי אימה אבל לאט לאט שהפרגית נהייתה רכה
יותר מששתי אותה קצת ואז עוד קצת  וזה היה לי ממש נעים (זה
סטייה?) אמרתי לכולם שזה ממש נעים והם בעטו אותי לבור של דן.
הגעתי לתחתית הבור וקיבלתי מכה בתחת , צעקתי להם " הלווווווו
תוציאו אותי מפה" הם בטח אכלו כי הם לא שמעו אותי. פתאום ראיתי
איזה אור מבצבץ מאחד החורים בבור ושמעתי מוזיקה מוזרה, התחלתי
לחפור עד שהצלחתי לצאת בטח כבר הבנתם שהגעתי להוואי (כאילו דה,
רמז מקדים) היו שם בחורות מגניבות לא כמו שראיתי בכנרת, אבל
בנות הוואי אתם יודעים חו"ל. פגשתי את הצ'יפ שלהם הוא הראה לי
משהו מטורף ,הציפ לקח סטיק לייט ירוק דחף אותו בין האצבעות
ברגליים ואמר לי " אתה רואה חיידקים מסיבה"  "אחלה מיי ברודר"
עניתי לו. (עניתי לו הוא אמר לי אחלה צורה לכתוב. לא ממש)
עליתי חזרה אל הים בישראל ושמתי לב שמוכרי הארטיקים שהיו פעם
צועקים כל מיני משפטים כמו "ארטיק לימון לחיזוק האון" או
"ארטיק תות להגדלת החנות" או משהו כזה כבר לא צועקים ודוגרי
אני מוכן לשים עוד כמה שקלים בשביל זה.. ומה עם הרחובות ביום
העצמאות כבר לא סוגרים אותם נעלמה התמימות הילדות וכל הכיף
שהיה (זה לא קשור לסיפור...)

נשאר פרגית?