"ילד יש לך טלפון?", "תביא, תביא שיחה!", ככה מתחילות כל
השיחות שלי עם ערסים, כי אין לי מה לומר להם ולהם אין מה לומר
לי, אבל משום מה הם חייבים תמיד לשאול ולבקש דברים מאנשים,
סיגריות, שיחות, אש, שלוק, אף פעם אין להם כלום!
אבל הכי מרגיז זה שזה ממש צפוי, אני רואה אותם כבר ממאה מטר,
מריח אפילו מיותר רחוק וזה תמיד אותו דבר, על ספסל בגינה איזה
חמישה שישה אנשים לא כל כך מתורבתים עם הכפכפים, הג'ינס
המקופלים למטה, חולצה צמודה לבנה או גופיערס, ברוב המקרים עם
השרשראות האפריקאיות הענקיות האלה עם השרף באמצע, וכמובן
האופנה החדשה הקורקינט הקטן הזה, ת'אמת זה עדיף על האופניים
שהיה להם פעם, האלה שכל חלק נראה כאילו הוא יצא מאופנים אחרות,
וזה נכון, בחיים לא ראיתי ערס עם אופני הרים, תמיד יש להם את
האופניים הקטנות האלה עם הכסא המוגבה והכידון העקום, נחזור
לעיקר... שלשום אחד אומר לי: "ילד תביא שיחה זה מקרה חירום הוא
פצע את היד, הוא צריך אמבולנס", רציתי לשבח אותו על הסיפור
המוצלח, אבל לא עניתי, כי כל תגובה תגרור אחריה ישר: "אתה קראת
לי גמד בן זונה?", וישר כאפה לאזור הפרצוף, אז המשכתי ללכת,
וזה רק אחד מבין עשרות הפנינים שניתן לשמוע מהחיות העירוניות
האלה, אני רק לא מבין איך בארץ התפתחה תרבות כזאת, רוב האנשים
כאן מנומסים, שומרי חוק, לא אלימים כל כך, מוסריים...
ממי הם למדו את זה?

--------------------
צ'קי "פאקן" צ'אן