זרמתי כמו כולם,
על נהר החיים,
טיפה בין טיפות,
אבל יותר מדי תמים.

בלי לשים לב,
נתקעתי על סלע קטן,
הסתכלתי סביבי,
ועצרתי את הזמן.

הסתכלתי למעלה,
חלמתי על השמיים,
שכחתי שאני טיפה,
ומקומי במים.

יום אחד התפכחתי,
והבטתי בנהר,
נפשי נבעתה,
ולבי סער.

וברגע של כעס,
בלי לחשוב פעמיים,
לקצה הסלע צעדתי,
וקפצתי למים.

מנסה להיזכר איך לשחות,
ודמעות בעיני עולות,
על כל הזמן שבוזבז,
ועל החיים שיכולתי לחיות.